תלמידים בעלי לקויות למידה "הולכים לאיבוד" בחטיבת הביניים

תופעה מטרידה: ילדים בעלי לקות למידה והפרעת קשב זוכים בבית הספר היסודי לשעות שילוב ותמיכה מקצועית, אולם בגילים הבוגרים יותר הם נותרים כמעט ללא מענה.

המעבר לחטיבת הביניים, המאתגר עבור כל ילד וילדה, הופך למורכב במיוחד עבור תלמידים עם לקויות למידה והפרעת קשב.

פורסם במוסף הארץ, 5/1/25

מאת: ד"ר מלי דנינו, מנכ"לית אגודת ניצן ומייסת האגף ללקויות למידה במשרד החינוך.

"בחטיבה מאבדים את הילדים", אומרת בכאב אמו של רון (שם בדוי) תלמיד עם לקות למידה והפרעת קשב. "בעוד שבבית הספר היסודי הוא זכה לשעות שילוב ותמיכה מקצועית מותאמת, במעבר לחטיבת הביניים הוא נותר כמעט ללא מענה משום שבוועדת זכאות ואפיון הוא לא הוגדר כ'מורכב מספיק' כדי לקבל שעות שילוב".

ועדת זכאות ואפיון קובעת את זכאותו של תלמיד עם צרכים מיוחדים לשירותי חינוך מיוחדים, ואת היקף סל השירותים שיינתן לו לפי רמת תפקודו ולפי צרכיו. אך מהרגע שהתלמיד עובר לחטיבת הביניים, מדדי הוועדה למתן הקלות וסיוע מתקשחים משמעותית ביחס לאילו שבבית הספר היסודי.

סיפורו של רון אינו יוצא דופן, וממחיש תופעה מדאיגה במערכת החינוך הישראלית; אלפי תלמידים עם לקויות למידה והפרעת קשב, שנהנו מתמיכה משמעותית בבית הספר היסודי, מוצאים את עצמם במצב דומה. המעבר לחטיבת הביניים, המאתגר עבור כל ילד וילדה, הופך למורכב במיוחד עבור תלמידים עם לקויות למידה והפרעת קשב. בשלב הזה בחייהם מתמודדים בני נוער עם ריבוי מורים ומקצועות, עלייה משמעותית בדרישות הלימודיות, כיתות גדולות ועמוסות, וכמובן עם אתגרי גיל ההתבגרות. כל זה - בזמן שהתמיכה לה חלקם זקוקים מצטמצמת באופן דרמטי.

לפחות אחד מתוך עשרה ילדים בישראל סובל מלקויות למידה. אך בעוד שבכיתות א' עד ו' רבים מהם זוכים לתמיכה וסיוע של מורה לחינוך מיוחד המלמדת אותם בקבוצות קטנות טכניקות למידה שיאפשרו להם לצמצם פערים הלימודיים, הרי שבכיתות הגבוהות יותר, דווקא בזמן שהיקף החומר גדל והנושאים הופכים למורכבים יותר, נפסקת התמיכה והם נותרים מול שוקת שבורה. למעשה, הם הופכים להיות תלויים ביכולות הכלכליות של הוריהם במימון מורים פרטיים.

על פי נתוני אגף כלכלה ותקציבים של משרד החינוך משנת הלימודים 24-2023 , מספר התלמידים בחינוך המיוחד עלה מ- 161,251 בשנת 2021 ל- 219,915 בשנת 2024. וכשהתלמידים הללו נאלצים להסתפק בסיוע מוגבל של הסל המוסדי בבית הספר, העלייה החדה הזו משקפת מגמה מדאיגה.

כיום, המכסה המקסימלית לשעות שילוב עבור ילדים בעלי לקויות למידה והפרעות קשב בבתי הספר היסודיים עומדת על 5.5 שעות שבועיות, ואילו בחטיבת הביניים אותה מכסה צונחת ל - 2.2 שעות שבועיות בלבד. המשאבים המוגבלים ממילא מופנים בחטיבת הביניים בעיקר לתלמידים המאובחנים כבעלי מורכבות בשכיחות נמוכה כמו אוטיזם, תסמונות נדירות וכו'. תלמידים בעלי לקויות למידה, המוגדרים כתלמידים בעלי מורכבות בשכיחות גבוהה, מקבלים סל מוסדי הנחלק בין כל התלמידים.

בניסיון להתמודד עם האתגר, השיק משרד החינוך לפני כמה שנים את רפורמת "מלקות ללמידה" המיושמת כיום בערים וביישובים רבים ברחבי הארץ, ומעבירה את האחריות לאיתור וטיפול בתלמידים עם לקויות למידה לידי בית הספר והצוות החינוכי. בחלק מהרשויות הרפורמה פועלת בחטיבות הביניים ובתי הספר מקבלים תקציב להדרכה ופיתוח מקצועי, אך בפועל, התלמידים שקיבלו בעבר סיוע בבית הספר היסודי נותרים כמעט ללא סיוע.

עוד נקודה מטרידה היא שבתי הספר המשתתפים ברפורמה הונחו שלא להכיר באבחוני עבר שנעשו מחוץ לכתלי בית הספר. לכן התלמידים שאותרו על ידי הצוות החינוכי של בית הספר צריכים להמתין עד כיתה ט' כדי להישלח לאבחון בשירות הפסיכולוגי. לכך יש להוסיף את העובדה כי השירותים הפסיכולוגיים אינם עומדים בעומס וחלקם מצויים על סף קריסה, מה שיוצר מצב בו התלמידים שחיכו לאבחון אינם מקבלים אותו בזמן, אם בכלל.

הנזקים הנגרמים לתלמידי חטיבת הביניים הסובלים מלקויות למידה הם רבים. מחקרי שטח מצביעים על ירידה משמעותית ביכולות למידה וגם על קשיים רגשיים ובעיות התנהגות. כתוצאה מכך, הנזקים הנגרמים לתלמידי חטיבת הביניים הסובלים מלקויות למידה הם רבים. מחקרי שטח מצביעים על ירידה משמעותית ביכולות קריאה ויכולות לימודיות נוספות, וכתוצאה מהתסכול המתמשך והקושי להשתלב במערכת החינוכית, תלמידים רבים מפתחים קשיים רגשיים ובעיות התנהגות.

על מנת להתמודד עם האתגר נדרשת חשיבה מחודשת ומקיפה, שתוביל לשינוי משמעותי במערכת החינוך. יש לאמץ גישה הוליסטית ואינטגרטיבית היוצרת רצף עקבי ואחיד של סיוע בלמידה ובהתפתחות - מתקופת בית הספר היסודי ועד לסיום חטיבת הביניים - המאפשרת מתן מענה הולם למספר ההולך וגדל של תלמידים עם צרכים מיוחדים, תוך התייחסות למכלול גורמי התפתחות לימודיים, רגשיים וחברתיים.

ללא שינוי מהותי בגישה ובמשאבים המוקצים, מערכת החינוך עלולה להמשיך "לאבד" תלמידים רבים בדרך. תלמידים שבעזרת תמיכה מתאימה, היו יכולים להשתלב ולהצליח במסגרת החינוך הרגיל. הגיע הזמן לבחון מחדש את המדיניות הקיימת ולגבש פתרונות שיבטיחו רצף טיפולי ותמיכתי לאורך כל שנות הלימוד.