אירוע היובל לאגודת ניצן

אגודת ניצן ציינה 50 שנה להיווסדה באירוע חגיגי ומרגש עם מקימיה ומתנדביה הבולטים, אשר מלווים אותה באהבה ובנתינה שנים רבות. והעניקה אות יקיר ניצן למתנדבי האגודה לאורך השנים אשר תרמו תרומה משמעותית לאגודה ולפועלה.

האירוע התקיים במוצ"ש 30/5 באולם אפקה בת"א, בהנחייתה של הגב' נעמי קרן.

מאות אנשים הגיעו מכל קצוות הארץ מאילת בדרום ועד משגב בצפון, קבוצה מופלאה של אנשים שהנתינה למען החברה הינה לחם חוקם.

באירוע השתתפו: האמנית הבינלאומית מיכל נגרין אשר עצבה את סיכת היובל בשיתוף ילדי ניצן, עפרה מנורשנשאה דברים לזכרו של אהוד מנור ז"ל ודוד ד'אור שהקליט בשנית את שירו של אהוד מנור על ניצן שנכתב לפני 21 שנה והופיע בהתנדבות במיטב שיריו.

מקהלת ניצן אונים, בניצוחו של רני גולן, שרה את השיר  "ברוש" שנכתב ע"י אהוד מנור, ליוותה את דוד ד'אור בשיר "ניצן" ורגשה מאד את הנוכחים.

אנו מזמינים אתכם לקרוא את נאומה המרגש של עפרה אלול, יו"ר ניצן, שפתח את הערב:

יקירי ניצן, חברי הנהלת ניצן, מתנדבי ועובדי ניצן בעבר ובהווה, מנכ"לית ניצן, חברתי, ד"ר מלי דנינו, משפחת ניצן

המורחבת ואורחים נכבדים.

אתחיל בסיפור שסיפר לי אייל (שם בדוי):

מאז גיל 4, הרגשתי לא מוצלח. כשכל הילדים כבר הצליחו לחרוז בחרוזים אני לא הצלחתי. כשהילדים בגן הקשיבו לסיפורים, אני הסתובבתי. לא הצלחתי ללמוד את הצבעים ולא הצלחתי להרכיב פאזלים. לא הצלחתי לצבוע במדויק וגם לגזור לא הצלחתי ממש.

בכתה א' כשהייתי כבר בן 6 לא הצלחתי ללמוד לכתוב. לא את המספרים ולא את האותיות. לפעמים ממש בלי להרגיש, אני כאילו לא נמצא בכיתה, מתנתק ממה שקורה בשיעור, מפסיק לראות ולהקשיב, וכאילו שאני במקום אחר, כאילו שאני בין העננים.
יום אחד, חזרתי הביתה בוכה. לא רציתי לדבר עם אף אחד. רק בכיתי. בערב, אבא שלי חזר מהעבודה. אמא שלי סיפרה לו שאני לא רוצה לדבר עם אף אחד. הוא נכנס אלי לחדר ושאל מה קרה. לא עניתי. הוא המשיך. לא עניתי.
בסוף אמרתי לו: "אני שונא את אלוהים..."
חשבתי, שאבא לקח את זה קצת קשה. 

בבוקר, אבא שלי העיר אותי עם סיפור:
למעלה בשמיים יש מפעל ענק של תינוקות, בו כל המלאכים עובדים בקצב מסחרר, סביב השעון ומייצרים תינוקות לכל העולם. הלחץ בעבודה מטורף, יש להם הזמנות מסין, מיפן, אמריקה, אירופה, אפריקה, אוסטרליה וכן, גם מישראל.

בכל אופן, העבודה רבה, הזמן קצר והכול חייב להיות מדויק. למלאכים יש מתכונים מיוחדים ליצירה של כל סוג וסוג של ילדים. יש חומר שכל, חומר יופי, חומר גובה. יש חומרים לתכונות טובות, יש חומרים לתכונות רעות. הכול מדויק.

יש גם מכונות ענקיות, ממש בגודל של כל החדר. המלאכים עובדים קשה כל יום, מבוקר ועד ערב. כמעט בלי הפסקות. ישנים במשמרות, אוכלים בעמידה. כל השבוע.

ביום שישי קצת לפני הצהריים, נשמע בשמיים קול צלצול עדין. המלאכים מכבים את מכונות ייצור הילדים, מכבים את האור במפעל התינוקות והולכים להתארגן לקראת השבת.

כל מלאך מתקלח במקלחת חמה, אח"כ כולם הולכים לישון שנת צהריים. לקראת ארוחת השבת לובשים המלאכים כנפיים חגיגיות, הילה מיוחדת לשבת, בגדים לבנים.
את הארוחה מכין אלוהים, והיא מלאת כל טוב של אוכל ושתייה. המלאכים מספרים סיפורים, אלוהים גם, כולם שרים, רוקדים, נרגעים.

אחר כך כולם הולכים לישון – הם הרי עייפים משבוע העבודה הקשה. לפנות בוקר, כולם עוד ישנים, אבל מי לא עייף? אלוהים.

אבל גם אלוהים לא עובד בשבת. הוא לא עושה גשם ולא עושה שמש, לא עושה שלום וגם לא מלחמות. הוא לא מחליט החלטות ולא מכנס ישיבות, הכול עובד בצורה אוטומטית. אז אלוהים מתגנב, בלי שאף אחד שם לב, למפעל התינוקות. הוא אוסף שאריות חומרי ילד מכל השולחנות, הולך לו לשולחן צדדי, ומכין לו ילד לבד.

וכשאלוהים עושה משהו – הוא עושה אותו הכי טוב שאפשר, בלי מתכון, בלי תכנון, מכל הלב. אז הוא שם יותר חומר שכל, ויותר חומר אופי ויותר חומר יופי, הוא שם רק תכונות טובות.
ואז – אלוהים מבין שהוא עשה ילד מושלם מדי. הוא הרי לא יכול לשלוח לעולם ילד מושלם, כי כולם ידעו מיד שאת הילד הזה עשה אלוהים. אז הוא עושה בילד פגם קטנטן, לא חשוב, זניח מאוד. ילד אחד הוא עושה קצת איטי, ילד אחר הוא עושה קצת מסורבל, אחר קצת שכחן, ילד רגיש מדי, וגם ילד אחר הוא עושה עם קשיים בכתב......
לילדים האלה קוראים ילדים של שבת. ואתה בני, אתה ילד כזה. ילד של שבת!

ילדי השבת הובילו את סיפורה של אגודת ניצן, שהחל לפני כ-50 שנה, ע"י קבוצת הורים לילדים, ששמו להם למטרה את קידום הילדים עם ליקויי הלמידה והפרעות קשב וריכוז.

חמישים שנה עברו, והשיח בחברה הישראלית בנושא לקויות למידה והפרעת קשב השתנה. במערכת החינוך בישראל מתפתחת "מציאות חדשה". יותר לא מתייחסים לילדים עם ליקויי הלמידה כעצלנים וחסרי יכולת, שמקומם במסגרות מיוחדות. כיום רוב הילדים משולבים בחינוך הרגיל, מתוך ההבנה כי רמת האינטליגנציה שלהם תקינה וכי את לקות הלמידה ניתן לעקוף באמצעות אימוץ אסטרטגיות למידה והתאמות בדרכי הלמידה וההיבחנות. כיום יותר ויותר תלמידים עם ליקויי למידה מגיעים להישגים בלימודים, נבחנים בבחינות הבגרות ולומדים מקצועות מאתגרים. יותר ויותר סטודנטים עם ליקויי למידה ממלאים את הספסלים באקדמיה, מצטיינים ותורמים להון האנושי של החברה והמדינה. נמצא אותם בכל תחומי החיים: בכלכלה, בתעשיית ההיי-טק, בתקשורת, באמנות, בכל מקום, שאליו הגיעו אחרי שפרצו את תקרת הזכוכית והצליחו להתבלט באופן מיוחד.

השיח כל כך השתנה, עד שכיום, כאשר מתקיים דיון בנושא, בדרך כלל ההתייחסות היא לתופעת ריבוי האבחונים וההתאמות. מי היה מאמין לפני חמישים שנה שמחסום הבושה יוסר, ותלמידים לא יחששו מתיוג ולהיפך, יבקשו לקבל התאמות להיבחנות בבית הספר?

ועדיין נותרו בפנינו אתגרים רבים.

ברצוני להציג שלושה אתגרים מרכזיים:

1. לפתח וליישם תכניות טיפוליות המבוססות על המחקר הנוירולוגי החדש, המרחיב את ההבנה למקור הקשיים, וליישם את ההבנה המתפתחת לתפקיד הרגשות והוויסות הרגשי, בצד הקשיים המאובחנים והמוכרים.
   
   
2.  לפתח ולהשתמש בהתפתחויות הטכנולוגיות לסייע לילדים בהתמודדות עם הקשיים.
   
   
3. לסייע למשפחות, שכיום יכולת הטיפול בילדיהם עם לקויות הלמידה לוקה בחסר. משפחות רבות מדי, מכל חלקי החברה, חסרות כלים לסייע לילדיהן להתמודד עם קשייהם במישור הלימודי, החברתי והרגשי. אגודת ניצן פועלת בעזרת סניפיה הפזורים בכל רחבי הארץ ומעניקה מידי שנה מלגות לאיתור, אבחון וטיפול כדי שילדים אלה לא יישארו מאחור.

מנכ"לית האגודה, מלי, אני מודה לך על ניהול האגודה בתבונה, ברגישות ובאהבה.

לעובדי ניצן שעושים מלאכתם נאמנה, שאו ברכה.

ולכם יקירי, יקירי ניצן,

הגיע הזמן להגיד לכם תודה ולהעניק לכם את התעודה.
על חריצות מסירות והתמדה,על היותכם חלק חשוב מהאגודה,
על שאתם משקיעים מאמץ ניכר, מבלי לדרוש כל פיצוי בשכר.
אבל הכי חשוב על שאתה חברים אמתיים, בעיקר.
כולנו מביעים בכם תמיכה, כי מגיעה לכם מלוא הערכה.
בחרנו בכם כיקירי ניצן והלוואי וירבו כמותכם- מי יתן!

ישר כח- אמן.

על יקירי ניצן ופועלם למען האגודה - לחץ כאן 

על ימיה הראשונים של האגודה, רוח האגודה ופעילותה - בסרט המרגש שהופק במיוחד לרגל שנת היובל לעמותה: