כיצד נגיב לתעודות של ילדינו / ד"ר מלי דנינו
הילדים יחזרו הביתה בימים הקרובים עם תעודה. חלקם יחזרו עם שמחה בלב וירצו להראות את התעודה בגאווה לכל דורש, אחרים ירגישו שזהו יום עצוב, ובעיקר מאוד מתסכל, ייתכן שיסתירו את התעודה מעין רואה, או במקרים קיצוניים יקרעו אותה.
לעיתים נרגיש אחראים להצלחה של תעודה טובה ונטפח לעצמנו על השכם, או מנגד נעניק לעצמנו ציון נכשל, על תעודה "גרועה" של הילדים וניקח אחריות על המצב. חשוב להיות ערים במיוחד לירידה בציונים שאינה מובנת לנו. תעודה יכולה לסמן שינוי במצב הרגשי והחברתי של הילד, למשל ילדים שעברו חרם או דחייה חברתית, מבלי שהיה ידוע לנו, ויש מקום להתייחס לכך בהתאם.
לפני שנתחיל לפעול, כדאי לעצור, לנשום, ולהתבונן על עצמנו כהורים, לסנן את כל הרעשים מסביב, ולהתמקד בחוויה ההורית שלנו כדי להבין מה שייך לי ומה שייך לילדי. ננסה לצאת מעולמנו האישי והתחושות הנלוות לכך, ונחשוב על מקומו של הילד במפגש הזה.
נזכר לכמה רגעים בעצמנו כילדים, איזו חוויה חווינו כשהגענו להורים שלנו עם התעודה? מה הרגשנו? מה חשבנו? נשים את עצמנו בנעליהם של ילדנו ונחשוב - מה עובר עליהם כרגע? אם התעודה לא טובה, סביר להניח שהילד שלנו חושש מהמפגש ומתגובתנו. אם לילד שלנו יש קושי נוסף, כגון לקויות למידה או הפרעת קשב, החשש משיח סביב נושא התעודה, כנראה רק מתעצם. התעודה "יושבת" על נקודות החולשה שלו כתלמיד, ובהרבה מקרים אינה משקפת את כישרונותיו הרבים ואת המאמצים שהשקיע ושלא תמיד נשאו פרי.
רבים מהילדים ירצו לדחות את השיח הזה, כמה שיותר, ירצו להסתיר את התעודה, יקרעו אותה, לא יהיו מוכנים לדבר או יסתגרו בחדרם. לרבים מהם יהדהדו במחשבות משפטים שהם שומעים פעמים רבות, כגון "פוטנציאל לא ממומש", "אם רק תתאמץ טיפה יותר", "אתה ממש מתבזבז", וכך בנוסף להאשמה העצמית הם יצפו לתגובה נוספת מצידכם כשתראו את הציונים בתעודה.
יום קבלת התעודה הופך לעיתים לאירוע משפחתי. במשפחות בהן יש אחים הנמצאים במערכת החינוך, הם נוהגים להשוות את התעודה עם אחיהם. ההשוואה הזאת כשלעצמה מאוד קשה עבורם, במיוחד כאשר אחד הילדים הוא עם לקויות למידה וצפוי לתעודה פחות טובה. העובדה שאחי/אחותי מצליח/ה יותר ממני עלולה לגרום להם לתחושת כישלון וחשש לאבד את ההערכה, ואף את אהבת ההורים, למרות שהם ישללו אפשרות כזו.
לכן, חשובה ההבנה כי צריך להתכונן למפגש בנושא זה עם ילדינו. נראה בקבלת התעודות הזדמנות לשיח מעצים וניצור אווירה בבית שמאפשרת דיאלוג פתוח. נזכיר לעצמנו, כי גם אם תגובות הילד לתעודה לא תאמו את ציפיותינו, הן כנראה נובעות ממקום של קושי וכאב, ממקום הזקוק לעזרה והכלה, ולא בתגובות נוזפות וכואבות.
אם נשכיל להגיב בצורה מתונה ומחושבת, מעמד קבלת התעודות עשוי להפוך הזדמנות לקרבה, לחיבור רגשי, להעצמת הילד, ולחיזוק תחושתו כי אנו ההורים מהווים עוגן עבורו ומקבלים אותו ללא תנאי, גם במקומות שקשים לו ובהם הוא פחות טוב או מצליח.
בשיח משותף, נבדוק מהן נקודות החוזק המופיעות בתעודה, ונעצים אותן - נחזק את הילד על המאמץ שעשה לאורך השנה, על הרצון ללמוד, על ההתקדמות האישית ביחס לעצמו, בלבד (ולא ביחס לשאר בני כיתתו, אחים, בני דודים). נשוחח על הדרך, ולא על התוצאה, כמוטיב מרכזי בחיים המוביל להצלחה, על המרכיבים השונים שהופכים אדם לטוב יותר. נשים דגש על החלק בתעודה של "ההערכה", ונחזק את הכתוב שם כגון: "חבר טוב, עוזר, מגיע בזמן, רגיש לסביבתו".
בחלקו השני של השיח ננצל את ההזדמנות לשאול את הילד מהו הקושי העיקרי שלו ובמה ניתן לסייע לו? מתוך שיח נטול ביקורתיות ושיפוטיות, ממקום שמאפשר הקשבה, הכלה, אמפתיה והבנה, ובעיקר קבלה של הילד. נשתף את הילד ונשאל אותו: "במה אתה חושב שאתה יכול להשתפר? מה אתה לוקח על עצמך לקדם במחצית הבאה?"
כהורים, שאיפתנו תמיד היא שהילד ישתפר בכל המקצועות, אך לפעמים התמקדות במקצוע אחד עשויה לחולל את השינוי. מקצוע אחד שהילד בוחר בו , יכול לספק חוויה של הצלחה שתשמש מנוף להצלחות נוספות במקצועות אחרים, בעתיד. בחירת המקצוע יכולה להיות בזכות סיבות שונות: בזכות המורה שהוא אוהב במיוחד, המתייחסת אליו בחיוב, ועימה הוא מרגיש שהיא "רואה" אותו באמת. בזכות עניין מיוחד בתחום הלימוד, או מקצוע המתחבר לחוזקות של הילד, והמעניק לו ביטחון עצמי רב.
שיחה כזאת אינה "נשלפת מהשרוול". לצד השאיפה להצלחת הילד כולל ציונים גבוהים, חשוב לפעול סביב המסר העיקרי שאנו רוצים להעביר - ראייה והתייחסות אל הילד כאל בן אדם שלם, בעל יכולות וכישורים, אשר לא בהכרח תואמים את הציונים והמסגרת הבית ספרית.
נזכור שבבית הספר קיימים מקצועות חובה מגוונים, אך כאיש בוגר הוא יבחר תחום אחד המעניין אותו, ובו ישקיע את המיטב. בתחומים המקובלים, וגם בתחומים מבוססי טכנולוגיות המאפשרים פיתוח מיומנויות מסוג אחר שמעלות ערך. בשיחה נעצים את מגוון הכישרונות והכישורים (מנהיגות, סקרנות, חמלה, עבודת צוות) ונטפח את החוזקות, גם אם מחוץ לבית הספר (בספורט, בריקוד, באומנות, בצופים).
תמיכת ההורה בילד היא הגורם הקריטי להתפתחותו הנפשית ולחוסן שלו. התעודה היא תמונת מצב זמנית, היא אינה מספרת את הסיפור כולו, אלא מהווה עוד נקודה בדרך. הילדים המתקשים זקוקים לתמיכה ולהכלה שלנו, ולא לשיפוטיות וביקורתיות, הניסיון שלנו, מלמד שהם עוד יפתיעו אותנו. חלק גדול מהילדים האלה, שלא הצליחו בילדותם בגלל קשיים בכתיבה, קריאה או ריכוז, פילסו לעצמם את הדרך בבגרותם, והפכו להיות אנשי הייטק מצליחים, יזמים, אמנים, מנהלים ועוד. יכול להיות שזה הילד שלכם!
הכתבה פורסמה ב- ynet | 23/1/19