למה אני אומר "כן" ולמה אני אומר "לא"? – חינוך לערכים
לכל אדם יש ערכים עליונים שלאורם הוא מנהל את חייו. כהורים, לערכים אלו יש השפעה מכרעת על הקשר שלנו עם ילדינו. מה הם אותם ערכים? מהי מידת השפעתם על חיינו וכיצד הם משפיעים על אופי הדיאלוג עם ילדינו?
כאשר נשאלה יעל מהם שני הערכים הכי חשובים לה בחינוך ילדיה, היא השיבה: יושר והתנהגות מכבדת. כשהתבקשה לתת דוגמה שבה שני הערכים או אחד מהם באו לידי ביטוי בהתנהלותה, היא ספרה על מקרה שאירע לה עם בתה לירון בת החמש וחצי: היא הכינה קינוחים ונתנה שניים ללירון, לאחר מספר דקות הבחינה שחסר בתבנית קינוח נוסף. היא שאלה את לירון אם לקחה את הקינוח. לירון אמרה שלא, אך היה ברור שהיא משקרת, שכן רק שתיהן היו במטבח. רותי התרגזה וצעקה על לירון, היא "שטפה " אותה והוכיחה אותה על ששיקרה, רותי הרגישה מרומה ואמרה ללירון שהיא מאוד מאוכזבת ממנה, ושיותר לא תסמוך עליה. לירון מאוד נפגעה, התחילה לבכות, עזבה את המטבח בריצה לחדרה והסתגרה שם זמן ממושך. בתגובתה להתנהגותה של לירון אמרה יעל "כן" לערך היושר, אכן היה לה מאוד חשוב ללמד את בתה שחשוב לשמור על היושר ושלא משקרים, אולם באותו זמן אמרה "לא" להתנהגות מכבדת" האופן בו הגיבה על התנהגותה של לירון היה ללא ספק רחוק מלהיות מכבד...
כשנתבקשה לענות על השאלה, איזה קשר מתקיים בין שני הערכים הללו ענתה: "הם שזורים אחד בשני, התנהלות שמתקיימת ביושר אמורה להיות התנהגות שמכבדת את שני הצדדים, גם את מי שמגיב וגם את מי שהוא מגיב אלי". בסיטואציה הזו היא הבינה ש"קידשה" את ערך היושר במחיר של התנהגות לא מכבדת כלפי בתה שפגעה בה בהתנהלות שלא על פי ערך היושר בו היא מאמינה.
הורות היא משימה מורכבת, והיום יותר מתמיד, הורים מרגישים שהם הולכים לאיבוד ומחפשים את הדרך הנכונה לחינוך ילדיהם אשר תיטיב עמם בבגרותם. כהורים, הם נדרשים לבחור בכל רגע נתון כיצד להגיב להתנהגות ולדרישות האין סופיות של ילדיהם. פעמים רבות הם מרגישים שאינם נוהגים כפי שהם חושבים שעליהם לנהוג ולעיתים קרובות הם מרגישים שהם מוותרים, אינם עקביים, נגררים לתגובות שאינן הולמות את הסיטואציה ובשל כך סובלים מרגשות אשם ומחוסר אונים. ההורים הנאבקים בין קריירה להורות מרגישים תשושים וכאשר מדובר בילדים עם ליקויי למידה והפרעת קשב, מציאות זו קשה שבעתיים. פעים רבות נעים ההורים נעים כמטוטלת בין הרצון שלהם להיות טובים ונעימים, לבין נוקשות, מתן פקודות וציוויים, כאשר אינם מצליחים להטיל משמעת על ילדיהם.
לעיתים, מה שמוביל אותם לנהוג בצורה שאינה הולמת את השקפת עולמם הוא הרצון לנהוג אחרת מהוריהם ולנסות להיות "החברים של הילדים" . הילדים גדלים ואיתם השאלות שלנו כהורים. על זה נאמר: "ילדים קטנים- צרות קטנות וילדים גדולים-צרות גדולות", אז מה עושים?
פעמים רבות, אנו כהורים ניצבים בפני דילמה שבה עלינו לקבל החלטות לא פשוטות וכיוון שהחלטות אלה משפיעות עלינו, על חיינו ועל ילדינו, חשוב שנעצור ונברר לעצמנו, מה מנהל אותנו ומה מכתיב את התנהגותנו. במקרים רבים, הסיבה לקושי שלנו לקבל החלטה, נעוצה בערכים מנוגדים בהם אנו מאמינים, כאשר ההחלטה להתנהל על פי ערך אחד מחייבת ויתור על ערך אחר. אולם בהרבה מקרים המציאות מלמדת אותנו כי הורים רבים פועלים מבלי לתת את הדעת לאלו ערכים הם אומרים כן ומהי מידת ההלימה בין הערכים המוצהרים שלהם לבין התנהגותם, מהי מידת ההלימה בין הערכים שלהם והערכים של ילדיהם ובעיקר מהם המחירים שהם משלמים כאשר הם נתונים לקונפליקטים בלתי פתורים בינם לבין עצמם, בינם לבין בני זוגם ובינם ובין ילדיהם. קונפליקטים אלה מתעצמים עם הגיל ויוצרים עם השנים מרחק בלתי ניתן לגישור ולעיתים אף גורמים לנתק בין ביניהם לבין ילדיהם.
מערכת הערכים שלנו הינה תלוית תרבות: רעיונות ודפוסי התנהגות המשותפים לכל בני חברה מסוימת ומועברים בתהליך החברות לדור הבא. הערכים מנחים את התנהגות בני האדם בחברה ועוזרים לאנשים לבחור בהתנהגויות מסוימות ולהימנע מאחרות.
ערכים קובעים מהו: מוסרי/ אינו מוסרי, נכון/ לא נכון, צודק/ לא צודק בחברה מסוימת. לכן חשוב להתייחס לערכים בקונטקסט התרבותי ולהיות ערים לשינויים החלים בערכי החברה והדגשים המושמים עליהם מעת לעת. כהורים, ערכים הינם אותם דפוסי התנהלות המאפיינים אותנו וחוזרים על עצמם, שוב ושוב, בסיטואציות שונות. בחלק גדול מהמקרים הם יופיעו בדמות "שופט" חמור סבר, החורץ דין ורואה את המציאות רק ב"שחור- לבן": "נכון- לא נכון", "טוב- רע". ערכים אלה, אשר הנחו אותנו במהלך חיינו בעבר וממשיכים להנחות אותנו גם היום, הם המנהלים אותנו- הם המורים לנו למה לומר "כן"? ולמה לומר "לא"? מה לקבל? ומה לנסות לשנות? על מה לוותר ולמה לשאוף?
כאשר עלינו לברור בין שתי התנהגויות המבטאות שני ערכים, כל החלטה שנקבל כרוכה בוויתור על אחד מהם. המשמעות היא, שכאשר אנו אומרים "כן" לערך מסוים, אנחנו בעצם אומרים "לא" לערך אחר. התבוננות זו על הערכים, משני פנים, מבוססת על תפיסת היין והיאנג שמקורה בפילוסופיה הסינית והמטפיזיקה.
היין והיאנג הם שני כוחות המנוגדים זה לזה אך משלימים זה את זה. ין משמעו: "הצד החשוך/ מוצל" של הגבעה, יאנג משמעו: הצד המואר שלה. יין- הוא הלילה, ויאנג- הוא הירח.
קיומם של הין והיאנג תלוי זה בזה. האחד לא יתקיים ללא השני, ולכן התנועה ביניהם תמידית. לדוגמה, היום הופך לערב, לילה, בוקר ושוב יום. האביב הופך לקיץ, סתיו ,חורף ושוב אביב. הים מתאדה, והופך לעננים, גשם, ושוב ים.
התבוננות מסוג זה מייצרת, פעמים רבות, דילמה אשר מעוררת קונפליקט ערכים פנימי. לדוגמה, כשאני דורש מהילד שלי להכין את שיעורי הבית מיד כשהוא חוזר מבית הספר, אני מעורר את קונפליקט הערכים הפנימי שלי כהורה: מצד אחד- אני אומר "כן" לאחריות ההורית שלי ולדאגה לעתיד הילד שלי. חשוב לי שיסגל הרגלי למידה טובים, כדי שהתנהלותו בחייו הבוגרים תהיה יעילה. בד בבד, אני אומר "לא" לאמפתיה שלי אליו ולזכות הבחירה שלו.
"כשאני מאפשרת לילדה שלי ללכת לישון כשהיא רוצה, אני אומרת "כן" לסובלנות שבי, ליכולת שלי לאמפתיה ולחופש בחירה, אך באותו זמן אני אומרת "לא" לדאגה, למנוחה שלה כדי שתגיע לביה"ס ערנית וקשובה, ואני אומרת "לא" גם לסמכות ההורית שלי".
דוגמא נוספת שהביאה אם לחדר האימון: "דניאלה עבדה תקופה קצרה וחסכה כסף. היא ביקשה ממני כסף לכל מיני דברים, כמו תיקון המחשב. אח"כ גיליתי בחדר שלה מעטפה עם כסף. כששאלתי אותה על זה, היא אמרה שהיא חוסכת כסף לקנות לאופנוע. אופנוע זה הדבר האחרון שאני מוכן לשמוע עליו, והיא יודעת את זה! כעסתי מאוד והרגשתי שהיא מרמה אותי, שהיא עושה מה שהיא רוצה ומשקרת... כמובן שהתפתחה מריבה. הערכים שחשובים לי הם: יושר, אמון, כנות, אי לקיחת סיכונים והתחשבות באחר".
למה אני אומרת "כן"? לסמכות ההורית שלי, לאחריות ההורית שלי, לערך של אי לקיחת סיכונים. למה אני אומרת "לא"? לרמאות, לשקר, להעברת האחריות לדניאלה, לחופש הבחירה שלה, לתחושת העצמאות שלה, לצורך שלה להרגיש בוגרת, לאמפתיה שלי כלפיה".
קונפליקט ערכים, אם כן, הוא מאפיין שכיח של מערכות יחסים הורים- ילדים, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהורה וילדו המתבגר. ומדוע?
כהורים, אנו מונעים מתוך מערכת הערכים הפנימית שלנו ומתוך עולמנו. במקרים רבים אנו מתנהלים כמו "טייס אוטומטי" ולא תמיד עוצרים על מנת לחשוב לרגע לגבי הדרך שבה אנו פועלים. אל לנו לשכוח, שכשם שאנו פועלים מתוך מערכת ערכים, כך גם הילד שלנו וכי מערכת הערכים שלו לא בהכרח דומה למערכת הערכים שלנו. פעמים רבות נפער פער ונוצרת חומה בין עולם הערכים שלי כהורה- כל מה שאני רוצה להנחיל לילד שלי כדי שיהיה מוצלח ומוכשר, לבין עולם הערכים של הילד, שהוא שונה לגמרי.
לעיתים מה שנראה לנו כבעל ערך, אינו תואם לגיל הילד ולצרכים שלו, שכן עולם הערכים שלו מושפע בעיקר מהסביבה בה הוא חי ומקבוצת השווים אליה הוא משתייך. בגיל ההתבגרות, השפעת הקבוצה על עולם הערכים אף חזקה יותר מהשפעת ההורים. המאפיין של שלב זה בחייו של הילד הוא הרצון להרגיש חלק מקבוצה (להשתייך מבחינה חברתית, להתמודד עם דימוי עצמי וכו') ולא בהכרח מה שאנו תופסים כבעל ערך.
קונפליקט ערכים זה ייתפס בעינינו לעיתים כמרד, התנגדות ואפילו חוצפה, אך למעשה הוא מייצג את הפער שבמערכות הערכים שלנו ומהווה את הביטוי לתחושת הילד שלנו שאינו מובן וכי אין סיכוי שיצליח להסביר את עצמו. מה שעלול להקשות על מערכות היחסים היא העובדה שההורים לא תמיד פועלים באופן עקבי ולעיתים אינם מספקים דוגמא אישית ראויה. אולם כשפעולות ההורים נגזרות מהערכים בהם הם מאמינים, וכשהעמדות, החוקים והגבולות ברורים להם - יש סיכוי טוב שהם יהיו ברורים גם לילדיהם. יש בהם היגיון פנימי העולה בקנה אחד עם התנהגויות אחרות משלימות ואין כאן היסחפות אחרי מה שמקובל או שנדמה שהוא מקובל.
לסיכום: המפתח לתקשורת מקרבת בין הורים לילדים טמונה בדיאלוג אשר יעסוק בערכים. ההורה ילמד מהם הערכים החשובים לילדו ומה הם מכתיבים לו מחד, ויציג את ערכיו וכיצד הם באים לשרת את טובה ילדו, מאידך. בשיח כזה יש מקום לדוגמא אישית של ההורה, לכבוד הדדי ולהרבה אהבה אשר יסייעו לגשר על הפערים כדי לבנות את החיבור המיוחד שבין הורה לילדו. או כפי שטען פרופ' ישעיהו לייבוביץ: "ההכרעה בין הערכים, היא עצמה הכרעה ערכית."
.