"אודי, אני מבקשת סליחה" / אודי מירון
מאת: אודי מירון, איש תקשורת וסופר, יו"ר ומייסד ענני תקשורת.
 |
| אודי מירון | צילום: ניר כפרי |
"יש לי חלום... ראש הממשלה מתקשר אליי ומודיע שהחליט להמליץ עלי לתפקיד שר החינוך. אני מקבל את המינוי בענווה וממהר להקים ועדה בת איש אחד שתגיש דו"ח לגבי מצב החינוך. הוועדה מתכנסת וכעבור שעה מרגע קבלת המינוי מסיימת את עבודתה.
- כ-90% מהילדים שונאים את בית הספר ברמות שונות.
- ל-90% מהילדים ההליכה לבית הספר היא סיוט, מועקה, דכדוך הגובל בדיכאון.
- כ90% מהילדים משועממים במהלך רוב השיעורים. מעסיקים עצמם בדברים שוליים כמו חיטוט באף, לכידת זבובים במעופם, תפילה לצלצול הגואל.
- כ-10% מהילדים הנחשבים לתלמידים טובים הם צייתנים, חנפנים, לא יזמים ורואים את עיקר תפקידם בעזרה למורה לסיים את השיעור.
- לא נמצאה קורלציה בין 10% התלמידים הטובים לבין הצלחה בחיים. נמצאה קורלציה הפוכה בכל הנוגע לעשיה יזמית.
יש לי חלום... לאחר שהזדעזעתי ממצאי הדו"ח בתוקף תפקידי כשר החינוך החדש, אני ממנה ועדה בת איש אחד להגשת המלצותיה לשינויים המתבקשים במערכת החינוך.
- במקום 45 דקות שיעור ו-15 דקות הפסקה, משנים את הפרופורציה – 45 דקות הפסקה ו-15 דקות שיעור.
- בעזרת יצירת תנאים מתאימים ההפסקות מעודדות אינטראקציות חברתיות שבהן מתפתחות יכולותיהם החברתיות של הילדים: מנהיגות, שיתוף, עבודה בצוות, כמו גם יצירתיות ויזמות.
- נושאי הלימוד ישתנו ויושם דגש על פיתוח יכולות יצירה, מחקר, כתיבה, ציור, משחק, נאום, בניית מודלים, וזאת בראייה כוללת של עבודת צוות.
- תהיה ניידות של הילדים בין הכיתות וכך יהיו האינטראקציות החברתיות מגוונות (שלא כמו קיבעון היחסים החברתיים בכיתות סטטיות).
- יעשה שימוש בתוכנות מתקדמות לשיבוץ הילדים, כך שהם יימצאו ליד הילדים המתאימים להם.
יש לי חלום... שעתיים מרגע מינויי כשר החינוך אני מגיש את המלצותיי לראש הממשלה, הוא מהנהן, מחבק את כתפיי ומלמל "איך לא חשבו על זה קודם?"
העיתונות יוצאת מגדרה בשבחיה על התוכנית האלטרנטיבית. אישורי כמדליק משואה ביום העצמות הוא רק עניין של זמן.
בכיתה ד' נתבקשנו לכתוב חיבור על אומץ ליבו של יוסף טרומפלדור. השתדלתי מאוד. על דף כפול שתלשתי ממרכז מחברת השורות וכתבתי על המחשבות שליוו את טרומפלדור הגוסס בעודו מוטל על אלונקה, מדמם בדרכו מתל חי למרפאה בכפר גלעדי. גאה, הגשתי את החיבור.
המורה מרגלית בחרה לציין אותו בפני הכיתה, אך לא בשל המחשבות של טרומפלדור, אלא משום "שגיאות הכתיב המזעזעות", לדבריה. וגם הציגה דוגמאות. "ולא רק זאת," צהלה. "מילא שגיאות הכתיב... אבל איך תלמיד פותח בעמוד הראשון כאן," היא הפכה את הדפים בבלבול מודגש, "והעמוד השני כאן, והשלישי כאן?" הילדים הבינו את כוונתה וצחקו.
יש לי חלום... הטלפון מצלצל בלשכת השר. המזכירה מעבירה לי את השיחה.
"אדוני, יש פה מישהי שטוענת שהייתה המורה שלך."
אני מקבל את השיחה.
שתיקה.
"מדברת המורה שלך מכיתה ד'..." היא אומרת, מהססת, "המורה שלומית, אתה זוכר?"
"כן, בטח שזוכר."
"אתה מרשה לי לקרוא לך אודי?"
"כן, ודאי."
"אודי, רציתי לבקש ממך סליחה."
מתוך מוסף ביו של עיתון הארץ בשיתוף אגודת ניצן, ספטמבר 2019