מחזירים את הקרבה הרגשית לבית הספר / פרופ' ציפי שכטמן

מאת: פרופ' ציפי שכטמן, פרופ' (אמריטה) באוניברסיטת חיפה, חוג לייעוץ והתפתחות האדם, מייסדת ומנהלת מקצועית של "מקום לצמוח" – מרכז לייעוץ קבוצתי, בשיתוף עם אגודת ניצן.

פרופ' ציפי שכטמן | צילום: איציק שבתאי

התאמת ההוראה למאה ה-21 דורשת בראש ובראשונה הוראה רלוונטית לכלל התלמידים; רלוונטית מבחינת המטרות החינוכיות, התכנים הנלמדים, מותאמת לצרכים וליכולות של התלמידים, ועונה על הציפיות של שוק העבודה העתידי. המטרות הנכונות הן להכשיר תלמידים ללימוד עצמאי, לפתח מערכת ערכים עצמאית, מתוך הבנה עצמית, כבוד, אחריות ואמפטיה לזולת. העולם העתידי דורש אנשים עם הערכה עצמית ואינטליגנציה רגשית. את אלו יכול להשיג מורה טוב, באמצעות הוראה ריגושית.

עם ריבוי האתגרים בחינוך יש להחזיר את המורה לחזית ההתמודדות, כי הוא בעל ההשפעה המירבית על תלמידיו, כמובן תוך הקניית כלים מתאימים. הוראה ריגושית מאפשרת קירבה בין המורה והתלמיד ובין התלמידים לבין עצמם - שני אלמנטים מרכזיים המנבאים את הצלחת התלמידים, בעיקר של אלה המתמודדים עם אתגרים אישיים, חברתיים ולימודיים. הקשר האינטימי הוא גם הגורם לסיפוק רגשי של המורה.

מהי הוראה ריגושית?
הוראה ריגושית מבוססת על מודל "שלוש רמות הוראה": רמת העובדות, רמת המשגה, והרמה הרגשית. כל שיעור מתחלק לשלושה חלקים, מתחיל ברמת העובדות (נושא, שפה, הרצף המובא), ממשיך בהמשגה (הבנת הגורמים והתהליכים) ומסתיים בשיח רגשי (רגשות שמועלים בהקשר לתוכן הנלמד). החלק הרגשי הוא שיוצר רלוונטיות אצל התלמיד. תלמידים חולקים רגשות וחוויות, מתייחסים זה לזו, מוצאים את הדמיון והשוני ביניהם. נוצרת קירבה רגשית, לכידות קבוצתית - אלו מעצורים מפני תחושת בדידות, דחיה ואלימות. בנוסף, בשיעורים אלה מפתחים התלמידים כישורים חברתיים והבנה עצמית.

לדוגמה, המורה לתנ"ך מלמד את הפרק על עקידת יצחק. אפשר ללמדו ברמת עובדות: מה קרה ליצחק בסופו של דבר, אפשר לדבר על ההמשגה: המבחן שאלוהים העמיד בו את אברהם ומדוע. עם הוספת הרמה הרגשית ניתן דבר על הקושי לציית, על אמביוולנטיות, על פחד, על חוסר אמון, על כעס ועל היכולת לסלוח. בשיח מסוג זה, התלמידים לומדים לבטא רגשות, להרגיש את הזולת, להכיר את עצמם. הם נעשים אנושיים יותר! זו בעיני תמצית החינוך!

בעקבות שיעור כזה, סיפר ילד צעיר עם הפרעות קשב, לבני כיתתו, שהוא מתקשה מאד לשבת הרבה זמן בשקט, אבל אביו לא מאמין לו, קורא לו מתפנק ומשתמט. הוא מאד כועס על אבא ונמנע מכל מגע איתו. "אני לא יכול לסלוח לו." עמיתים שיתפו ברגשות דומים, כלפי הורים ומורים, הילד לא הרגיש בודד, היו אף שעודדו אותו והציעו לו לדבר עם אביו בגלוי".

קל לאמץ הוראה ריגושית במקצועות הומניים, אך למעשה ניתן ללמד כל נושא באופן זה, כולל מקצועות מדעיים. בשיעור חשבון אפשר להחליף תרגיל מספרי או שאלה בשאלות הדורשות מעורבות רגשית, כגון: "אם הרווחת סכום כסף, מה תעשה בו, עם מי תתחלק בו, ולמי לא תרצה לתת חלק"?

להוראה ריגושית יש גיבוי מחקרי רב היקף

מחקרים מקיפים (בקרב אלפי תלמידים) בחנו את מודל ההוראה הריגושית בהשוואה להוראה המסורתית. התוצאות הראו שחל שיפור משמעותי בהתנהגות התלמידים בכיתה, מספר ההפרעות פחת, פחות הסתובבויות, פחות תוקפנות מילולית ופיסית. יתרה מזאת, מספר האינטראקציות החיוביות בין התלמידים עלה במידה ניכרת, כולל ביטויי תמיכה והערכה, בעוד שבשיעור המסורתי לא היה כמעט שיח בין התלמידים. ההישגיים הלימודיים לא נפגעו, אף על פי ששליש מהשיעור הוקדש לשיח רגשי והמוטיבציה ללימודים עלתה. התלמידים ראו את הכיתה באור חיובי יותר, ואף תחושת המסוגלות העצמית של המורה עלתה.

המורות שהשתתפו במחקרים הללו קיבלו הדרכה קצרה יחסית (10 שעות). הן למדו כיצד לזהות את הרמה הרגשית בנושאים שהן מלמדות, ורכשו את המיומנויות המילוליות הנחוצות לשיח רגשי. שביעות רצונן הייתה עצומה.

אחת המורות שתפה: "עד שהכנסתי את שלוש דרגות ההוראה, בעצם לא הכרתי את התלמידים, התעסקתי הרבה בבעיות משמעת שגזלו חלק נכבד מהשיעור. בשיעורים הללו, גם תלמידים חלשים השתתפו בשיעור, ולאחר שהבנתי אותם כבר לא יכולתי לכעוס עליהם".

אל תגידו אי אפשר!
גם מורים טובים ומסורים יאמרו: אוטופיה! כיצד ניתן להכיר 30 תלמידים בכיתה באופן מעמיק? זה אפשרי באמצעות החזרת הרגשות לביה"ס והפקדתם בידי המורים. 

הוראה ריגושית טובה למורה ולכלל התלמידים, אולם היא נחוצה ממש לתלמידים המתקשים והמאותגרים. כיום, הכיתות מאד מגוונות, וכמעט כל ילד שני זקוק לסיוע מיטבי, אך התלמידים עם הפרעות קשב וריכוז מהווים את הנתח הגדול ביותר מכלל הכיתה. אלו ילדים חכמים ויצירתיים שמתקשים להסתגל לדרישות הנוקשות של המערכת. כתוצאה, הם סובלים מדחייה, כעס והענשה מצד המורים, ומסיימים לעיתים קרובות מדי בהשהיה. השהייה מביה"ס היא מסר של דחיה, של ויתור, והתלמידים הללו מגיבים בדרכי התגוננות מגוונות ומכאיבות.

ההוראה הריגושית נושאת מסר של קירוב לבבות. גם ילדים שלא הקשיבו נוטים להתחבר בחלק זה של השיעור, כי רגש מחבר, מערב, מגונן. באחד משעורי הלשון, שיחק תלמיד עם ליקויי למידה, בקלפים מתחת לשולחן, בשקט אך ללא מעורבות. הכיתה למדה מספר מושגים, שאחד מהם היה הבטחה. כשהגיע תור הרגשות הוא דחק את הקלפים לילקוט והתעקש לספר על אכזבה שהייתה לו בעקבות הבטחה שלא קוימה. בעקבות השחרור הרגשי, ההקשבה של האחרים, ההתעניינות בעולמו הרגשי, הוא הצליח לבצע את המשימה שנדרשה באותו שיעור.

בעידן הנוכחי של חוסר כבוד, חוסר סבלנות, חוסר רגישות, ותוקפנות בינאישית, נראה לי חשוב לבחון דרכים יעילות לשיפור התנהגותם של כלל הילדים, ושיפור מצבם של הילדים המתקשים והמקשים. הוראה ריגושית הוכחה כיעילה לשיפור מערכות היחסים בכיתה ושיפור התנהגות התלמידים. ישנן כמובן דרכים נוספות, כגון: שיעורי חינוך, התערבות בקבוצות קטנות והתערבות פרטנית. עם זאת, שילוב חומר טיפולי בתכנים הנלמדים, נראית לי היעילה ביותר מבחינת המשאבים הנחוצים ובעקר בעלת ההשפעה הרחבה ביותר על כלל התלמידים והמורים.

  מתוך מוסף ביו של עיתון הארץ בשיתוף אגודת ניצן, ספטמבר 2019