בדידות וילדים עם ליקויי למידה / פרופ' מלכה מרגלית

אחד האירועים הקשים להורה הוא לצפות בילדו המנסה שוב ושוב ליצור קשרי חברות ולשמור עליהם. מאפייניהם של ילדים עם לקויי למידה לא רק מעלים את הסבירות לכך שהם יחושו בדידות, אלא גם יעלו את רמת הקושי שלהם להתמודד עם הרגשות המתלווים לבדידות. הצעד הראשון לעזור לילדך הוא לזהות את חווית הבדידות שלו ובדומה לטיפול בבעיות הלימודיות, הקשיים הרגשיים-חברתיים יתרמו מטיפול עקבי, אישי המתמקד בהעצמת הילד.

איתור וזיהוי

ילדים עם לקויי למידה בודדים הינם בעלי קשיים חברתיים אמיתים שתוצאתם יכולה להיות ברשת חברתית דלה, מעמד חברתי נמוך ודחייה. פרופ' מרגלית מתארת שלושה משתנים היכולים לנבא קשיים חברתיים ובדידות:

פערי ידע - ילדים אלו יהיו חסרים בידע החברתי הקיים אצל בני גילם. לדוגמא יקשה עליהם להבין מה עליהם לעשות כדי להיות שותפים למשחקם של אחרים.

פערי ביצוע  - גם כאשר הם בעלי ידע ילדים אלו יתקשו ליישם. דניאל יודע שעליו לחכות בתור למשחק אך הוא מתקשה לעמוד בכך ומביע את תסכולו באגרסביות או בבכי.

אימוץ סגנון התנהגות של ילד דחוי לעיתים המילים והמעשים של ילד בודד מעבירים לקבוצה שהוא בעל הערכה עצמית נמוכה ואין הוא מצפה שהקבוצה תקבל אותו. שרה רוצה להצטרף לקבוצה המשחקת אך בו זמנית היא צופה שהם ידחו אותה. רגשית היא מוכנה לסירוב או לדחייה ולכן כשהיא רואה אותם צוחקים היא תניח שהם צוחקים עליה או על רצונה להצטרף, אם היא נרגשת או חסרת סבלנות לגלות מה באמת מתרחש היא תאמר מיד "אם אתם לא רוצים לשחק איתי, אני עוזבת !" ובכך תיצור את התרחיש ממנו חששה.

חשוב מאד להבדיל בין בדידות לבין לבד. להיות לבד זה הניסיון החיובי של בילוי זמן ללא אחרים, לקחת פסק זמן מהמחויביות הימיומיות או לשאוף לפעילויות של שעות הפנאי, מחשבה ויצירה. מצד שני כאשר ילד בודד, קיים חוסר שביעות רצון מכמות ואיכות הקשרים החברתיים לעומת אלו הרצוים.

ילדים חווים שני מימדי בדידות

בדידות חברתית משתקפת כאשר לילד יש קושי להצטרף לקבוצת הילדים ולטפח קשרים חברתיים. ילדים אלו יאמרו במרירות "כולם מבלים ואני נשאר בבית".

בדידות רגשית תתבטא בחוסר בחבר טוב ובקושי ליצור קשר בן אישי קרוב. ניתן לשמוע את הילד אומר "אין לי חבר אמיתי – מישהו שאני יכול לבטוח בו ולשתף אותו בסודות."

לעיתים ניתן לראות כי  מימדים אלו קשורים זה בזה. בן מתאר את תחושת הבדידות שלו בשעות שאחרי תום הלימודים, הילדים רצים לשחק כדורגל והם לא מזמינים אותו. מנקודת המבט של בן לכולם יש חברים קרובים שמזמינים אותם, מדברים איתם על יום הלימודים וחולקים בדיחות. לבן נראה כי אף אחד אינו שם לב או מבחין שהוא לא בא לשחק איתם.

המחקר מזהה שני טיפוסים של ילדים עם לקויי למידה בודדים:

מופנמים - ילדים אלה נוטים להיות סגורים, לא אלימים, בישנים, מאד בודדים ומבודדים. כמו כן הם יהיו חרדים, מאוימים,  ובעלי אסרטביות נמוכה.

מוחצנים - קבוצה זו נחשבת על ידי הורים ומורים כיותר אגרסיבית, לעיתים היפראקטיבית. לרוב בעלי קושי במיומנויות פתרון בעיות, מיומנויות חברתיות דלות ודרך התקשורת שלהם היא כעס ועוינות.

בנוסף לכך איתר המחקר קשיים פסיכולוגים וחברתיים בילדים אלו:

דעה שלילית על עצמם - אמא של תום ציינה בפניו שיש לו יותר חברים בחטיבת הביניים. תגובתו של תום "חכי עוד כמה שבועות. ברגע שהם יכירו אותי הם ייעלמו."

דעה שלילית על אחרים - בוב בן השבע מסרב להצטרף לילדים המשחקים בכדור למרות שהם הזמינו אותו. כאשר נשאל על ידי מורתו מדוע אינו מצטרף ענה " הם לא באמת רוצים אותי במשחק, הם רק רוצים לצחוק על איך שאני משחק."

חוסר הענות לאחרים באינטרקציות חברתיות - כאשר גיא התבקש על ידי הקבוצה לעזור במשחק הוא הגיב בכעס וסירב. הוא לא זיהה בכך  את הצעתם של הילדים להצטרף אליהם במשחק.

תבנית חשיפה לא מתאימה -  כאשר נשאלה על ידי חברתה לכיתה החדשה אם היא שמחה, הסבירה רינה בפירוט רב את חוסר הצדק האמיתי והדמיוני שהיא חווה בבית הספר, בכך שעממה את הילדה המנומסת שרצתה רק להביע עניין בתלמידה החדשה בכיתה.


תמיכה וסיוע

המחקר מציע עבור ההורים גישות יעילות לסייע לילדים עם לקויי למידה להתמודד או להמנע מהבדידות. פרופ' מרגלית מציינת כי הורים חשים לעיתים חרדה  כאשר הם מסייעים לילדים להתמודד עם הבדידות. ייאושו של הילד עלול להשיב זכרונות לא נעימים מילדותם. ולכן יש להיות ערים לשתי נקודות חשובות:

כיוון שההורים מהווים דמות לחיקוי עבור ההתנהגות החברתית של ילדם עליהם לשקף את הניגוד שבין החוויות שלהם בהווה ובקשרים החברתיים בילדות.

ההורים יכולים להציג דוגמא למודעות עצמית ושיקוף של הרגשות החיובים והשלילים הנקשרים לחברות.

כאשר ההורים משתפים את ילדיהם באתגרים עימם הם מתמודדים בפיתוח וטיפוח חברות. הילדים מרוויחים את התקווה וההנעה שהם זקוקים להתמודדות עם הקשיים החברתיים שלהם. הגישה האפקטיבית לסייע לילד עם לקויי למידה להתמודד עם בדידותו דורשת סביבה חברתית מובנת ותשומת לב למיומנויות החברתיות האישיות של כל ילד. ההצלחה נשענת על שילובן של הגישות.

כיצד ניתן לסייע לילדים עם לקויי למידה להתמודד עם הבדידות:

לדעת על החיים החברתיים של ילדך - צפה בהתנהגות החברתית של ילדך כדי לאתר כישורים וקשיים. יכול להיות שתבחר לבדוק את תצפיותיך למול המורה או המאמן של הילד.

בניית סביבה שתקדם חברות וקשרים משמעותים בין ילדים - סביבה שתספק להם הזדמנות לחוות כשרים חברתיים. לספק הזדמנות לילד בודד לעבוד בשיתוף על מטלה, תוך בחירת ילד שיוכל לעבוד היטב עם ילדך ומשימה שהם יוכלו להשלים. יידע את המורה כי אתה עובד עם ילדך על מיומנויות חברתיות. המורה יוכל לבנות סביבה בכיתה שתתמוך במאמציו ליצור קשרים משמעותים עם בני כיתתו.

לספק אימון והתערבות כדי לקדם את כישורי הילד ואת תחושת השליטה שלו - במהלך המחקר של פרופ' מרגלית פעלו הילדים בתהליך אימון במיומנויות חברתיות של פעילויות מובנות. במטרה לסייע לילדים "להעביר" מיומנויות אלו מתהליך האימון לעולם "שבחוץ",  שוחחו עימם מבוגרים והסבירו להם כיצד המצב החברתי בפניו עמדו באימון, דומה לזה שבחיים. לאחר מכן התבקשו ילדים לנסות מטלה חברתית מסוימת בעולם "שבחוץ". ולדווח חזרה. הילדים היו יותר פעילים בכניסה למצבים חברתיים ובתכנון פעולות חברתיות והיו פחות אימפולסיבים ופחות דחויים במהלך אינטרקציות חברתיות.
אימונים שונים של מיומנויות חברתיות שנמצאו יעילים: *הדגמה *הדרכת עמיתים. *משחק תפקידים. *תרגול בפתרון בעיות.
בתרגול בפתרון בעיות נבנו תרחישים על פי דיווחי הילדים על אתגרים ואכזבות. לדוגמא "דן רואה את חבריו צועדים למעבדת המחשבים לשחק והוא לא הוזמן." הילדים נשאלו "אם היית דן, מה היית עושה? " הילדים נדרשו להציע מספר אפשרויות, להעריך אותם ולבחור דרך פעולה אחת.

טיפוח אמונתו של הילד ביכולתו לפתח מיומנויות חברתיות טובות יותר. בכדי שיוכל להתמודד טוב יותר עם מצבי לחץ בחייו כמו בדידות דרושים לו אמפטיה מתמשכת, עידוד ותמיכה בפתרון בעיות ממבוגר - כל זאת במטרה שיראה חברות וקשרים חברתיים משמעותים כחשובים ויפתח תקווה והנעה להמשיך וליצור קשרים חברתיים.

לשמור על גישה חיובית ומקבלת לכך שלילדים מגוון דרכים לעצב חברות. אתה יכול לחוש לעיתים שהקשרים החברתיים של ילדך הם ילדותיים או מלאכותיים או שהחברים של ילדך צעירים מדי או שהם אינם שותפים מתאימים. אך מתוך ההבנה שמיומנויות חברתיות לוקחות זמן ואימון תוכל לתת לילדך את העידוד והתמיכה שהוא זקוק להם לבניית מיומנויות אלו בדרך שלו ובקצב שלו.

לסיכום
" לצפות בבדידותו של ילד זהו אכן מצב מתסכל ויכול להוות מקור למתח רב עבור ההורה" אומרת פרופ' מרגלית "אך בכך שההורים ימקדו את תשומת הלב בנושא עצמו, האמפטיה שלהם והתמיכה המתוכננת בתשומת לב יכולים להוות סיוע משמעותי עבור ילדם עם לקויי הלמידה."

מאמר זה מתאר את מחקרה בתחום של פרופסור מלכה מרגלית, ראש בית ספר לחינוך באונברסיטת תל אביב שחוקרת את תחושת הבדידות בקרב ילדים עם לקויי למידה למעלה מעשרים שנה.

http://www.schwablearning.org/articles.asp?r=765

http://www.schwablearning.org/articles.asp?r=766


איור בדף ראשי: הדס פיצ'וטו