"תאטרון מהספרים" – מפגש בין עולמות / יולי הרגיל שדה
את הדברים האלה כתבה והקריאה דנה, בת 10, במפגש הסיכום של סדנת "תאטרון מהספרים" אותה הנחתי בספרייה העירונית בראשון לציון. דנה, שהגיעה לסדנה אחרי שאובחנה כלקויית למידה (דיסלקציה ודיסגרפיה) וכבעלת קשיים חברתיים, מיעטה מאד להתבטא במפגשי הסדנה בתחילת השנה. לאחר כחודש וחצי, שאלתי אותה בשיחה פרטית האם היא נהנית לבוא לסדנה. עיניה ברקו בתשובה.
בהמשך הלכה וצברה יותר ויותר בטחון והחלה לתת ביטוי להנאה ולעניין שלה בתוך המפגשים השבועיים – כששיאו של התהליך שעברה היה במופע הסיום בו שיחקה תפקיד משמעותי ולא פחות מזה כשעמדה והקריאה את דברי הפרידה מול הקבוצה והקהל.
למעשה, בדרכה הנהדרת סיכמה דנה את אחת המטרות לשמן ייסדתי את סדנאות "תיאטרון מהספרים" - חשיפה לנפלאות עולם הספר באמצעות לימודי משחק.
ומדוע שילדים, נוער, או אפילו מבוגרים הסובלים מלקויות למידה, הפרעות קשב וריכוז, קשיים רגשיים ועוד - לא יהנו מן העושר האין סופי שיש לספרים להציע? האם נבצר מציבור זה להרחיב את עולמו בשל קשייו...?
המטרה המרכזית הניצבת בבסיס הרעיוני של סדנאות "תיאטרון מהספרים", היא פיתוח היצירתיות. האמצעים בהם אני נעזרת להשגת מטרה זו הם הספרים, והתיאטרון...
היום, כשילדים מוקפים מרגע צאתם אל העולם בשלל גירויים זמינים, המספקים תשובה מיידית לכל דבר (על פי רוב עוד לפני שמספיקים לשאול...) קיימת סכנה אמיתית של "הרדמות התודעה". ולכן כאדם מבוגר העובד עם ילדים, יש לי אחריות לייצר עבורם תנאים המאתגרים אותם לשאול שאלות. על מנת שזה יקרה, אני מקפידה קודם כל ליצור סביבת עבודה נטולת ציניות, כזו המעניקה לילדים בטחון, המאפשרת להם לתת אמון בחבריהם לקבוצה ובי, בידיעה שיקבלו אותם כמות שהם. המפגשים הראשונים מוקדשים לבנייה ולגיבוש הקבוצה תוך ביסוס כללי ההתנהלות בתוכה, כך שנוצרת אווירה של הכלה המעודדת שיתוף. מספר המשתתפים בקבוצה מוגבל על מנת לאפשר מרחב אינטימי בו כל אחד ואחת יכול/ה לבוא לידי ביטוי.
במסגרת הסדנה נחשפים המשתתפים לספרים מז'אנרים שונים, הנבדלים זה מזה בסגנון, בשפה ובתוכן: ספרי פנטזיה/קסם, הרפתקאות/מסע, מתח/בלשי, הומור ונונסנס יומנים/מכתבים ועוד..
רשימת הספרים מוקפדת ומגוונת ויש בה ממיטב ספרות הילדים העולמית והמקורית. מתוך רשימה משתנה זו, נבחרים בכל פעם מחדש הספרים המתאימים לגיל ולאופי הקבוצה האמורה.
לכל ספר מוקדשים מספר מפגשים במהלכם נערכת הכרות עם הסופר, המתרגם והמאייר, ולאחריה מאזינים המשתתפים לקטע מן הסיפור אותו אני מקריאה בקול. כשילד מקשיב לסיפור ש"מדבר אליו", שמבין לליבו – סקרנותו מתעוררת ואיתה נולדת ההזדמנות להתבונן בעולם סביבו וגם בעולמו הפנימי – התבוננות כפולה זו מוצאת ביטוי בשיחה קבוצתית שמתקיימת לאחר ההאזנה לסיפור.
בהנחייתי, אנחנו מחליפים דעות, רשמים, רגשות, סיפורים אישיים ומחשבות – כל מה שצף בעקבות התכנים העולים מן הדפים... לאחר מכן, אנו מעבדים את כל זה לחווייה דרמתית דרך מגוון רחב של תרגילי תיאטרון ומשחקי קבוצה, כשאלה הופכים ל"גשר" בין העולם שנגלה לנו בסיפור לזה שלנו – הפרטי והקבוצתי. דרך הספר "בן המלך והעני" מאת מארק טוויין לדוגמא, העוסק בבן מלך ובילד עני המוצאים עצמם בהיפוך תפקידים - אנו בוחנים את הרצון המוכר לכולנו - להיות לזמן מה מישהו אחר. כיצד היו נראים חיי אילו הייתי יפה כמו מלכת הכיתה? או חזק כמו הבריון של השכבה? או ספורטאי מצטיין או התלמידה הכי חכמה? אילו הייתי עשיר או אם הייתי עוברת לגור באמריקה? בתרגילים אנחנו לובשים ופושטים זהויות, אחד של השני, של דמויות מחיינו, אנו בוראים קורות חיים דמיוניים ומשלבים אותם עם קורות חיים דימיוניים של חברינו לקבוצה. דרך סיפורו של דוקטור דוליטל אנחנו מתוודעים לקשר העמוק שבין בני האדם ובעלי החיים, וכשאנו נחשפים לסיפורו של מרטין לותר קינג אנחנו מתנסים בתרגול התמדה וכוח רצון חרף מכשולים הנקרים בדרכנו. אנו עולים לבמה ללא כל אמצעי עזר המשמשים אותנו ביום יום כ"קביים" - מחשב, טלוויזיה סמארט פון – אפילו בלי תפאורה או תלבושות או אביזרים שעשויים לשמש עוגן – ונזכרים במה שהספקנו לשכוח – שאפשר לברוא עולמות על ידי שימוש בעצמנו בלבד, עם הדמיון שלנו, המחשבה, האינטואיציה הרגש וההומור.... שדרך תנועה וקול, אפשר להמציא הכל ולהגיע למקומות נפלאים. בתוך כך, כמעט בכדרך אגב, מתרגלים מיומנויות חשובות כגון הקשבה וזיכרון, זריזות מחשבה ומהירות תגובה, שליטה בדחפים, סבלנות, כיבוד הזולת, שיתוף פעולה, פרגון הדדי, העזה, יוזמה – ואצל כולם, בלי יוצא מן הכלל - מתפתחת ההכרה בערך עצמם וביכולותיהם.
אביא מדברי פרופ' זוהר שביט : "לאנשים קוראים יש עדיפות ברורה, מוכחת במחקרים, על אנשים לא קוראים. יש להם עולם מושגים רחב יותר, יכולת המשגה, קוגניציה טובה יותר, יכולת חוויה עמוקה יותר, יכולת טובה יותר להיות עם עצמם ולתקשר עם אחרים"
כמנחת קבוצות מנוסה ומורה למשחק בקרב אוכלוסיות מגוונות מזה שנים רבות, אני יכולה להעיד מנסיוני, שההזדמנות להתחבר לעולם הפנימי דרך העולם שנגלה לנו בסיפור היא חוויה שנותנת כלים לחיים, וכאשר קיימת הבנה של תנאי השטח, ניתן לבנות גשר עליו יכולים גם ה"לא קוראים" מסיבותיהם השונות לעבור - ולהטמיע גם הם את היתרונות העצומים שיש לקריאה, כפי שהם מובאים כאן מפיה של פרופ' שביט.