כיצד משפיעה תקופת הקורונה על הזוגיות? / פרופ' נעמי גור

מאת: פרופ' נעמי גור, פסיכולוגית

אני מאמינה שהזוגיות היא נושא נצחי.
החל מאדם וחווה, החיבור הזוגי, שצורתו ותכנו משתנים, נשאר בעל משמעות רבה בחיינו.

מסבירים לנו ללא הרף בכל אמצעי התקשורת, שהנגיף הנורא, הסגר הממושך, משפיעים על הבריאות, על הכלכלה, על ההורות, אך אין כל התייחסות, אפילו רמז, להשפעתם על חיינו כזוג.
אני בטוחה שתופעות התקופה: סגר, בידוד, אבטלה, ילדים בבית, המעבר לעבודה בבית, בילוי זמן רב ביחד והחוסר במגעים חברתיים, גורמים לצורת חיים שונה ולשינויים רבים בזוגיות.
לכן החלטתי לנסות להבין יותר את המתרחש בתחום זה.

בשיתוף פעולה עם בני משפחתי, חיברתי שאלון המתמקד בשאלה: כיצד זוגות שונים מגיבים למצב הקשה לכולנו. את השאלון הפצנו ברשתות השונות. לשמחתנו קבלנו זמן קצר מעל 400 שאלונים מלאים.
כל הכתוב כאן משקף את התמונה שנוצרה בעקבות התגובות שהתקבלו. התמונה משקפת את תכני התשובות בלבד ואינה מהווה מדגם מייצג של האוכלוסייה. אך טבעי הוא שאנשים שאין להם אוכל לתת לילדיהם, שעסקיהם ופרנסתם קורסים, אינם פנויים למילוי שאלונים.
עלי לציין שאחוז משמעותי של המשיבים הן נשים. האמת שלא הופתעתי.
אנו הנשים, רובנו עוסקות יותר ברגשותינו ומיטיבות לבטאם טוב יותר. עם זאת, התמונה המתקבלת מעידה שגם בני הזוג -הגברים, שותפים לשינויים שהנשים מתארות. הרי השאלות והתשובות עוסקות בסיטואציות המשותפות לשני בני הזוג.

לדוגמא, יחסם של בני הזוג לקורונה כמגיפה: כפי שמתקבל מהתשובות, לבני הזוג השקפות ודעות שונות בנושא. עיקר השוני הוא צורת ההתמודדות עם אי וודאות. הקושי לקבל, לחיות עם זה שאנחנו לא יודעים מה יהיה, מתי זה יגמר ואיך.
רובם מסכימים שיש לפעול בהתאם להנחיות, אך יש הבדלים, לעתים קיצוניים, ברמת החשש, הפחד והחרדה של בני הזוג. כאשר אחד חי בחרדה מתמדת, אינו יוצא מהבית, אינו מוכן לפגוש אנשים כדי לא להדבק והשני מנסה לחיות את חייו ללא פחד ובמידת זהירות המתאימה לו.

החרדה והפחד הם רגשות עזים שהסיכוי לשנותם באמצעות הסברים ונימוקים הגיוניים, הינו קטן. לכן, למעט אמירות אחדות השופטות ומבקרות את הצד החרד כמו: פחדן, חרדתי, היסטרית וכו', מסתבר שלרוב מתאמצים להבין אחד את השני, ועדיין לשני הצדדים לא פשוט לחיות עם השוני הזה ברגשות ובהתנהגות ביום יום.
כאשר נוצר קונפליקט, מנסים להתמודד בדרכי שלום, בדיבור, הבנה והכלה. מוכנים להגיע לפשרות באמצעות וויתורים או להסכמה שכל אחד יפעל בדרכו שלו, תוך התחשבות ברגשותיו של השני. כמובן שיש גם כעסים וריבים וניסיון לשנות גישות.
מקרה יוצא דופן של אחד הזוגות: הגבר החרד מהדבקות, דורש מאשתו אשר עובדת מחוץ לבית, להכין בכל ערב רשימה של אנשים שפגשה במשך היום. אם הוא מוצא ברשימה אדם "חשוד" הוא מקים מחיצת פלסטיק בחדר השינה וכל אחד מהם ישן בחלקו האחר של החדר.

הנושא המובהק שעלה בכל השאלונים הוא השינוי המשמעותי במשך הזמן שהזוג מבלה ביחד. ישנם זוגות שאחד מהם עובד בבית והשני בחל"ת, יש ששניהם עובדים מחוץ לבית, אבל פחות שעות, ויש ששניהם עובדים מהבית.
בשגרה שקדמה לקורונה, בני הזוג נפגשו לרוב בשעות הערב, כשהם עייפים מטרדות היום, מבלי שמצאו כמעט רגע פנאי במשך היום להחליף מילה. ארוחות משותפות היו די נדירות, כל אחד היה עסוק בענייניו בכל רגע והביא את המתחים שלו הביתה.
כפי שמצטייר מהתשובות הרבות, משך הזמן הרב שהם מבלים עתה יחד, שלא כהרגלם, הוא אחד השינויים המשמעותיים, המשפיעים על כל זוג בצורה שונה:
זוגות רבים מעידים שהם נהנים מהאווירה הרגועה, מתחושת השחרור מהעומס, ומהעיסוקים הרבים מחוץ לבית. הם משתפים כי בתקופה זו הם נהנים מזמן שקט יותר, ללא לחץ: להסביר, להקשיב, להבין אחד את השני.
אחרים חושבים שהשהות הממושכת ביחד גורמת לעיתים לחיכוכים, מתחים וכעסים ביניהם והם מוציאים את התסכולים אחד על השני במריבות. כועסים ואין איפה לפרוק את הכעס...

כיצד זוגות מנצלים את הזמן העומד לרשותם, מה עושים ביחד ולחוד?
יש זוגות שמחליטים לשתות כוס קפה ביחד ולשוחח בהנאה. מבשלים ואוכלים ארוחות יחד, מבצעים שיפוצים בבית. כאשר מותר, יוצאים להליכה, לטיולי אופניים, עושים תרגילי אימון בבית, צופים יחד בסדרות וסרטים בטלוויזיה ומשחקים משחקי קופסה. כל אלה מהווים עיסוק משותף שלא התאפשר קודם.
רבים משתפים שגילו את הבישול המשותף כחוויה מהנה, ויש זוגות שקובעים דייט כדי לשוחח ולהיות ביחד.
תשובות רבות בשאלון מתייחסות לשיחות, לדיבור, להקשבה ולתקשורת רבה וטובה יותר, שלחץ העיסוקים בחוץ והמתח, לא אפשרו קודם. בקושי נמצא זמן לומר משפט בנייד במשך היום.
כעת, יש המשוחחים בכנות ובפתיחות רבה על רגשות, על עצמם ועל הזוגיות, כך שמצליחים להכיר יותר אחד את השני, גם לאחר שנים של חיים משותפים.
במבט ראשון רואים שהזוגיות נמצאת במקום גבוה יותר בסדר עדיפויות מאשר קודם לכן.
נשים רבות מציינות שיש פחות מתח, יותר רוגע, וכך נוצרת יותר קרבה.
גם הזוגות שנהנים יחד, מדגישים שחשוב מאד לשמור על המרחב האישי ועל הפרטיות, להשאיר פנאי לעיסוקים אישיים, תחביבים שונים כמו רקמה, ציור, נגינה, משחקי מחשב, ספורט, שיחות טלפון, קריאה ועוד.

כמובן שיש גם זוגות שהשהות הרבה יחד גורמת לשניהם או לאחד מהם סבל, ממש "משגעת אותם", בעיקר בסגר כאשר רוצים מקום לברוח אך אין לאן, כפי שהגדיר אחד הגברים כמו "אריה בכלוב". ביטויים אחרים שתיארו תחושות היו: שעלו: "הר געש מתפוצץ," "סיר לחץ" וגם שעמום.

המצאותם של בני הזוג יחד בבית משפיעה גם על חלוקת המטלות הנהוגה. היא יותר שוויונית, וכאשר חולקים במטלות, מגלים שרבות מהן אפשר לבצע יחד, כמו בישול, ניקיון וסידורים שונים. עם זאת ברור שמי שנמצא שעות רבות יותר, לוקח חלק גדול יותר בביצוע עבודות הבית.

תשובות רבות מעידות שדרך השיחות שמנהלים בני הזוג, קיימת מעורבות רבה יותר בחיי היום יום של השני, הם מספיקים לספר על אירועים ופרטים שונים, מצליחים להכיר יותר אחד את השניה, ליצור קרבה.
גם לאחר שנים של חיים יחד מגלים תכונות חדשות בבן הזוג, והתכונות המוכרות מתחדדות. נשים רבות מגלות או מקבלות הוכחה נוספת לכך שבן זוגן סובלני, תומך ומכיל, שניתן לסמוך עליו, שהוא יציב, יש לו הומור ומבשל טוב.
"הוא רגיש, אבל מסתיר את רגשותיו במצב הרגיל". כמובן יש גם גילויים מסוג אחר, שהוא פחדן, דחיין, חרד, אינו עומד בלחצים והיא משמינה.

לפי עדותן של נשים רבות, בזמן שהתפנו מלחצים הספיקו לחשוב על עצמן ולהפתעתן גילו בעצמן תכונות והתנהגויות כמו: "אני שתלטנית, אי אפשר לעמוד בציפיות שלי''; "עלי להיות יותר סובלנית, לדעת לוותר, ללמוד להבליג";
'אני אופטימית, מוצאת פתרונות למצבים מסובכים."
"כל עוד הכול חייב להיות בדרך שלי, הוא לא יכול להשתתף אתי בביצוע מטלות."
"התברר לי שאני אוהבת להיות בבית".

ההבדלים בדעות וברגשות ביחס למחלה ולנושאים אחרים עלולים לגרום לבני הזוג לכעוס, לריב, ליצור מתח מכביד. אך לפי עדויות אחרות, קיימת אווירה רגועה יותר היוצרת נכונות להקשיב לשני, להבין אותו ולהפגין יותר סובלנות כלפיו ולחרדותיו.

על השאלה בקשר לשינוי בחיי מין בתקופה זו, התשובות מתחלקות לשלוש קבוצות ברורות:
יש הטוענים שאין כל שינוי.
אלה המרגישים שיש שינוי לרעה, טוענים שהזמן הרב שהם מבלים יחד גורם לתשוקה להחוויר,להתמתן, האש נכבית, מתגעגעים לגעגוע, יש מצבי רוח שבגללם האנרגיות יורדות. וכמובן נוכחותם המתמדת של הילדים.
לעומתם, הקבוצה שמשתפת שיש שינוי לטובה במשיכה ובחיי המין, מתייחסת אל הזמן הפנוי ביחד ללא לחץ כגורם לאנרגיה רבה יותר, יש יותר מגע, יותר חשק להתכרבל. גם צחוקים ומחמאות עוזרים.
וכשיש מצבי רוח מוצאים נחמה אחד בשני.

ומה למדו על הזוגיות בתקופה קשה זו ועל איזה מהשנויים שחלו היו רוצים לשמור?
התשובות משקפות לרוב הרגשה, שכזוג מסוגלים להסתדר גם במצבי לחץ קשים. טוב שיש זוגיות בזמן המשבר, בני הזוג עוזרים זה לזה בהפגת המתח, נמצאים שם אחד עבור השני.
רבים גילו ששווה להשקיע בזוגיות, שהם מסוגלים לעבוד כצוות, שגם דברים קשים ניתן לעבור ביחד. יחד זה כוח.
יש הרואים בתקופה זו הזדמנות להכיר יותר זה את זו, אחרים רואים את המשבר כמבחן לזוגיות. מדגישים את הזמן שמבלים ביחד אשר מאפשר לדבר בפתיחות ובכנות על דברים שנדחקו.
מילות המפתח שרבים משתמשים בהן: הקשבה, הכלה, גמישות, סובלנות, וויתורים,פשרות והבלגה.
גם על חלוקת המטלות השוויונית יותר ירצו לשמור.
הקפה והארוחות יחד התגלו כמהנים וחשובים ובני הזוג ירצו להנהיגם בקביעות. ירצו להמשיך את ההליכות המשותפות, את הספורט, את הבישולים.
מציעים גם להחליט לבלות כל יום זמן מסוים ביחד "ללא מסכה" ולהנהיג דייט קבוע לפחות פעם בשבוע.
זוג אחד החליט לומר כל ערב לפני השינה, שלושה דברים טובים שקרו במשך היום. יפה.

נראה שרבים הבינו שהזוגיות היא נכס שכדאי לשמור עליו, למרות העיסוקים הרבים של כל אחד כפרט. וכמובן יש שרוצים לחזור לשגרה המוכרת.
על השנויים הטובים והחשובים שחלו בעקבות המצב, רבים רוצים לשמור ולהמשיכם גם בימי שיגרה ללא קורונה.

ברור לי שעם קריאת סיכום התשובות תעלנה השאלות: מה עם המצב הכלכלי והילדים שכל היום בבית? אני מסכימה שאלה שאלות גורליות שהגיע הזמן וחשוב לפתור אותן.
בכוונתי היה למקד את השאלות בזוגיות ומה שמתרחש בחיי זוגות בתקופה נוראית זו.
עלינו לעסוק בנושא ולא להמשיך להתעלם ממנו בשם שמירה על הפרטיות. זו הזדמנות ללמוד, לשנות, לדבר בפתיחות, להיות גלויים.
לאור התכנים שנחשפו מתברר שיש בידינו דרכים רבות ושונות לחזק את הזוגיות ואולי למנוע פרידות וגירושים. לא ניתן לנגיף "לעשות לנו את זה". נדבר על זוגיות, ניתן לה במה ונחזק אותה, כי כפי שלמדנו מהתגובות "יחד זה כוח".

אני מודה לכל מי שטרח ומלא את השאלון, תודתי המיוחדת נתונה לנכדתי מאיה שללא עזרתה, השקעת מרצה וזמנה לא היה שאלון, ולבתי הבכורה ענת שהיא העורכת המסורה של הסיכום.