מעצמת לקויי למידה: אמידים מקבלים יותר
ישראל עוקפת את המערב בשיעור מקבלי ההקלות בבחינות בבתי הספר. האבחונים, שנועדו להקל על לקויי הלמידה, הפכו לתעשייה לשיפור ציונים, בעיקר בערים המבוססות. יהודים מקבלים הקלות פי 4 מאשר ערבים.
כתבתו של תומר ולמר, ynet 17.12.10
קרן, תלמידת כיתה י"ב, המתגוררת בשכונה יוקרתית בבאר שבע, אובחנה לפני כמה שנים כלקויית למידה ומאז היא זכאית לתוספת זמן של 25% ממשך הבחינה. בכיתתה לומדים 14 תלמידים הזכאים לתוספת זמן, החולקים בזמן מבחן כיתה עם עוד כ-20 לקויי למידה משתי כיתות מקבילות. קרן מספרת שעל פי רוב היא לא צריכה את תוספת הזמן, "אבל עצם הידיעה שיש לי הקלות מרגיעה אותי לפני הבחינות". אין בושה בהקלות, היא אומרת, "אפילו משוויצים קצת בפני הילדים האחרים".
רווית, בת 20, שלמדה במגמת מדעים בראשון לציון, נזכרת שבמהלך כיתה י"ב מספר הסובלים מלקות למידה צמח מדי חודש. השיא היה לקראת בחינות הבגרות. "כמעט כולם רצו למאבחנים וקיבלו תוספת זמן", היא אומרת.
"מכת מדינה" - כך מתארים בכירים במערכת החינוך את אינפלציית ההקלות לליקויי למידה. בשנים האחרונות, הם טוענים, ההקלות הפכו להיות כלי לשיפור ציונים עבור תלמידים. מחקר שערכה בחודשים האחרונים הלשכה המרכזית לסטטסיסטיקה מצא שאחוז הזכאים להקלות כמעט הוכפל בשבע שנים: מ-11.2% בשנת 2000 ל-20% בשנת 2007. ישראל, כך עולה מהנתונים, הפכה למעצמת לקויות למידה: את ארה"ב וגרמניה, עם 15%, קנדה, 10%, ובריטניה, 5.4%, השארנו הרבה מאחור. לנתונים הללו יש להוסיף את העובדה המדהימה, שמשרד החינוך דוחה מדי שנה כשליש מהבקשות להקלות.
לקויות הלמידה מתחלקות לשלוש דרגות: דרגה 3 פירושה לקויות למידה קשות. ההקלה דורשת את אישורה של הוועדה המחוזית של משרד החינוך. זו בדרך כלל הדרגה המוצמדת לתלמידי החינוך המיוחד. דרגות 1 ו-2 מבטאות לקויות קלות, והן מזכות את התלמידים, תחת אישור הנהלת בית הספר, בתוספות זמן או במבחנים בעל פה. כ-10% מילדי ישראל סובלים מלקות למידה קשה, בדרגה 3. עוד 7 אחוזים זוכים לאבחון בדרגות הנותרות.
הנוסחה פשוטה: תלמיד שמבקש לעצמו אבחון יכול לשלם כ-2,000 שקלים למכון פרטי או כ-1,000 שקלים לעמותות ציבוריות. השמועות על המאבחנים המקלים עוברות מפה לאוזן. אייל, מורה בתיכון יוקרתי ממרכז הארץ, רואה את התופעה בחומרה רבה: "ההורים מבינים היטב שתוספת הזמן בבחינה פירושה ציונים טובים יותר". ההורים, הוא אומר, פשוט קונים לילדיהם הקלות. "יש לי תלמידים שעברו מבדקי קורס טייס, אבל משום מה בבית הספר הם נחשבים ללקויי למידה". יש כיתות שבהן לשליש מהתלמידים יש הקלות, הוא מספר.
"בתחילת השנה הגיע אלי אחד התלמידים המבריקים בכיתה", אומר אייל, "וסיפר לי שבחופשת הקיץ הוא 'קנה לעצמו' תוספת זמן. התנחמתי בכך שלפחות הוא היה מספיק הגון לספר לי על כך. בשנים האחרונות התלמידים איבדו את הבושה. זה רק עניין של זמן עד שהלחץ החברתי ינצח ורוב התלמידים יהיו זכאים לתוספות זמן".
כמו במקרים רבים אחרים, גם באבחונים יש פער גדול בין תלמידי המרכז ותלמידי הפריפריה. סקר שערך לאחרונה מכון סמית עבור אגודת ניצן קובע כי 30% מבני הנוער במרכז עברו אבחון בשלוש השנים האחרונות, לעומת 20% בלבד בפריפריה. 17% מהמאובחנים ציינו שהם זכאים לתוספת זמן אבל לא עושים בה כל שימוש.
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי תלמידים יהודים מקבלים יותר מפי 4 יותר התאמות מאשר תלמידים ערבים. שכיחות הארכות הזמן בבחינה קשורה באופן מובהק לרקע החברתי-כלכלי של התלמידים: לאמהות בעלות 15 שנות השכלה ומעלה יש סיכוי גדול בכ-50% שילדיה יוכרזו כלקויי למידה לעומת אמהות בעלות השכלה של עד 8 שנים.
סאלם אלקררנאוי, מנהל התיכון הרב-תחומי אל נג'אח ברהט, מעריך כי מתוך כ-1,000 תלמידים הלומדים בתיכון, רק 12 אובחנו כבעלי לקוית למידה. "המודעות לאבחונים במגזר הערבי נמוכה מאוד וההורים המגיעים מרקע סוציו-אקונומי מתביישים שתידבק לילד סטיגמה של לקוי למידה", הוא אומר.
לאחרונה הצליח לגייס תרומות למימון האבחונים אך ההורים סירבו לשלוח את הילדים לבדיקה. "הבעיה שלנו כפולה, כי להורים אין כסף לאבחונים וגם כשכבר משיגים מימון הם מסרבים בתוקף ומעדיפים שהילד יהיה חלש בלימודים. העיקר שלא יגידו עליו שהוא מוגבל. על פי הנתונים, כ-55% מהתלמידים שלנו ניגשים לבגרויות. אין לי ספק שעם איתור נכון, ניתן היה להעלות את ההישגים לפחות ב-10 אחוזים. הבעיה היא שילד הסובל מלקות למידה לא רק שאין לו את הכלים המתאימים להצליח בלימודים, אלא הוא מתקשה להתרכז בשיעור ומפריע גם לאחרים".
מנכ"ל עמותת ניצן, מלי דנינו, אומרת שהפערים בין מרכז לפריפריה מלמדים על אפליה מבנית במערכת החינוך. משרד החינוך, היא אומרת, אמנם משקיע כספים בסיוע למשפחות מעוטות יכולת, אך מדובר בטיפה בים. "היישובים המבוססים רוויים במכוני אבחון ומלאים בהורים שיש להם את היכולת הכספים לממן אבחונים, גם אם אלו אינם נדרשים". בפריפריה התמונה הפוכה: "ביישובים שבהם משפחות קשות יום, תלמידים רבים שזקוקים להתאמות ולבחינה בלימודים אינם מאובחנים". הביטוי לתסכול של התלמידים החלשים הוא לעתים קרובות אלימות בבית הספר.
לכתבה המלאה לחץ כאן.