"דיסלקט או ...”?
לפני ימים מספר נראו ברחובות ישראל אוטובוסים עם כרזות "יום התרמה ארצי לארגון ניצן- עמותה לסיוע לליקוי למידה".
"מה הדבר הזה"? תהה הציבור הרחב, האם מדובר בלוחמה בתלמידים נכשלים, או שמא באלה אשר אינם מעוניינים ללמוד?
...כשאירנה שמעה בפעם הראשונה את הבשורה: "הבן שלך דיסלקטי", היא קיבלה זאת כעלבון. ואכן, המילה נשמעה כשוות ערך ל"מפגר" או "דביל", והיא לא ידעה שלא כך הוא הדבר.
כבר מגיל צעיר מאוד, מקסים עשה רושם של ילד נבון ופיקח. כשעלו ארצה, בהיותו בן 4, למד במהרה את השפה העברית ודיבר באופן שוטף עם בני גילו בגן ובבית דיבר רוסית שוטפת. אירנה חשבה לעצמה כי ילד בעל תפיסה מהירה כשלו בוודאי לא יתקשה בבית הספר ואף יהיה לתלמיד מצטיין.
הנורה האדומה נדלקה בפעם הראשונה, כשמקסים היה בן 6. הוריו ניסו ללמדו לקרוא בשפה הרוסית, אך הוא לא הצליח לחבר אותיות וצלילים להברות. הלימודים לוו בבכי, צעקות, סירובים ותסכול רב. זאת לצד הסיפורים על ילדים מוצלחים של חבריהם אשר למדו לקרוא ללא קושי.
ההורים החליטו להניח למקסים ולאפשר לו להתחיל את כיתה א' בנחת וללא חוויות שליליות אודות למידה. ברם, נחת לא היתה: אפילו תרגילים ו/או מטלות פשוטות ביותר גררו סירוב להתמודדות עימן מצידו של מקסים. הוא התנגד בכל תוקף להכין את שיעורי בית, ובמיוחד להתמודד עם מטלות בהן נדרשו קריאה או כתיבה מינימאליות. עיצוב האותיות דרש ממנו מאמצים אדירים ו"משמרות ערב" מצד ההורים להכנת שיעורי הבית הפכו במהרה לעינוי משפחתי .
התמונה החלה להתבהר רק לאחר כחצי שנה של עינויים, חצי שנה של קושי להבין מדוע הבן שונא את הלימודים, מדוע כל כך קשה עם קריאה וכתיבה, ורק אז אחד המורים זרק: "אולי בנכם סובל מדיסלקסיה?".
אירנה קפצה תחילה ממקומה: "בני נורמאלי לחלוטין", אמרה, ורק לאחר מספר חודשי עינויים נוספים החליטה להתייעץ עם חברה, פסיכולוגית מומחית בתחום, אשר ציינה כי לא ייתכן שילד טוב מבית ללא בעיות, לא ירצה ללמוד ולהתנהג כילד טוב, ייתכן ומשהו מפריע לו ללמוד, יש לבדוק מה זה בדיוק.
תחילה נבדקה הראייה, וכל האספקטים הרפואיים נמצאו תקינים. הילד בריא. הוחלט לבצע אבחון פסיכולוגי ובמהלכו נמצא כי לילד קשה להתרכז בפעילות לימודית אלמנטארית ולכן למעשה היה לו קשה להבין את הנלמד בכיתה. כמו כן, הוסבר כי לילד יש קושי ברכישה ובפיתוח השפה הכתובה, הקריאה הכתיבה. הוא אובחן כדיסלקט ודיסגרף, היות ואפילו את כתב ידו לא היה מסוגל לפענח.
לאחר האבחנה, החלה העבודה המפרכת בהוראה מתקנת, הסתגלות מחודשת של מקסים לביה"ס והתאמת המסגרת אליו. אירנה לא תיארה לעצמה כי קריאת מילה ממוצעת עבור מקסים הייתה שוות ערך לפענוח מילה ארוכה במיוחד בשפה זרה, שלא ברור מהיכן יש להתחיל לפענחה.
מומחה לאבחון הסביר כי לילד עם קשיים ספציפיים כמו של מקסים מגיעות התאמות בדרכי היבחנות, כגון תוספת זמן ואפשרות להיבחן בעל פה, אולם המלצות אלו לא מומשו בביה"ס והיה צורך תמידי במעקב אחר קיומן. מסיבה זו הוחלט להעביר את מקסים לביה"ס אחר בו ניתנו התאמות אלה.
במקביל הוא למד באופן עקבי עם מורה להוראה מתקנת, לצד סיוע והכוונה מצד המרכז לאבחון ותמיכה בליקויי למידה. שם גם הוסבר כי ללקות למידה אין קשר למנת האינטליגנציה של האדם, וכי מדובר בדיספונקציה של תהליך מסוים, דבר שהרגיע מאוד את אירנה.
סיפור ההתמודדות לא נגמר בזאת. רוב שנות הלימודים לווו ב"מלחמה" מתמדת בקשיים וניסיון לפצות עליהם או לעקוף אותם, הדבר לא הסתיים במאמצים נפשיים רבים בלבד, אלא גם בהוצאת כספיות לא מעטות. למרות זאת המשפחה השקיעה את מרב המאמצים.
כך סיים מקסים בהצלחה 12 שנות לימוד מלאות, בעזרת התאמות של תוספת זמן ובחינה בעל פה בשל אפיוני הלקות הספציפיים לו. כיום הוא משרת בצה"ל וחושב על כיוון ללימודים אקדמיים .
"אנו הצלחנו להשיג רבות", מספרת אירנה, "היות והצלחנו לאתר את הבעיה ולהתאים דרכי התמודדות כבר בגיל צעיר ולא בזבזנו זמן יקר". "כמובן שלא ניתן לשפר במאה אחוז את הלקות, אבל למדנו להתמודד ולחיות עימה, לפצות עליה ולעקוף אותה. הכתבים שמקסים משאיר ניתנים לפענוח למעטים בלבד. וכדי להתמודד עם הכתיבה ניתן להשתמש במחשב אשר בעזרת המאיית בודק ומתקן את רוב הטעויות".
"הכי חשוב שכיום לאחר מאמצים רבים מקסים מסוגל ללמוד, כל אשר ירצה, בכל תחום".
לאחר ששוחחתי עם אירנה החלטתי לשוחח עם מומחית בתחום הליקויי למידה, מנהלת סניף ניצן בחולון, הגב' סאניצקי מולר קטי.
ש: אני רוצה לשאול תחילה מס' מילים עליך ואחר-כך כיצד רכשת את המקצוע בו בחרת לעסוק ?
ת: אני עליתי מליבוב שבאוקראינה וסיימתי תואר שני באבחון וטיפול בליקויי למידה באוניברסיטת חיפה. כיום, אחת המטרות שלי כאשת מקצוע, היא להביא לידיעת ציבור העולים את המושג של לקות למידה. בברה"מ דאז ואף היום לא קיים מושג כזה ואף לא תחום של אבחון ליקויי למידה, תחום זה היה מזערי בלימודי הדיפקטולוגיה, אשר אינם עושים צדק עם הנושא ויתרה מזאת בעלי קונוטציה שלילית. לעומת זאת ליקויי למידה הוא מושג גג לסוגי ליקויים ספציפיים בלמידה, לאנשים בעלי פוטנציאל שכלי תקין – ואלה זקוקים לסיוע.
ש: מדוע ליקויי למידה הפכו לנושא כה חשוב ומדובר המופיע חדשות לבקרים על מסכי הטלוויזיה, בעמודי עיתונים ואפילו בשלטי אוטובוסים?
ת: המודעות לנושא זה גברה בשנים האחרונות בארצות מערביות ובישראל, כ-10% מכלל התלמידים בעלי ליקוי למידה זה או אחר וככל שנקדים לאתר את הליקוי ונספק לו הוראה מותאמת, כך נמנע בעיות חמורות יותר בעתיד, הן בלמידה וכן בתחום הרגשי.
אני רוצה להוסיף ולהדגיש כי עמותת ניצן הנה עמותה אשר הוקמה ע"י הורים לילדים ליקויי למידה אשר לא מצאו פתרונות וסיוע במסגרות המקובלות.
ש: הורים עולים שומעים רבות את המושג "ליקוי למידה" אבל אינם מבינים מה משמעותו. אז מה מסתתר מאחורי מושג זה?
ת: המושג ליקויי למידה הנו מושג גג אשר מאגד תחתיו ליקויי למידה ספציפיים על בסיס תפקוד מוחי (ללא שינוי טופוגראפי/מבני של המוח) אשר אינם מגבילים את האדם שכלית ואינם פוגעים ברמת המשכל שלו. מדובר בליקויים ספציפיים כגון דיסלקסיה- קושי בפיתוח ורכישת השפה הכתובה (אותו אדם קורא וכותב לאט ו/או עם טעויות רבות, אינו אוהב לקרוא, מתקשה להבין את הנקרא, מתקשה בהבעה בכתב ובכתיבה, למרות שמשתדל ומשקיע בניסיון לפתחם), דיסגרפיה- קושי בפיתוח הכתיבה (אלו האנשים שכתב ידם אינו קריא, למרות שכל השנים מנסים לשפרו), ודיסקלקוליה- קושי בלימוד עובדות מתמטיות בסיסיות ויישומן. למרות זאת, אצל רוב לקויי הלמידה, רמת המשכל לא רק שאינה נופלת מהנורמה אלא אפילו מעל לנורמה, אך פשוט אינם מסוגלים להביאה לידי ביטוי.
זו הסיבה לצורך מהותי באבחון מקדים ובמתן הוראה מתקנת ספציפית ומותאמת לכל אותם התלמידים ובאופן מהיר ביותר, זאת על מנת לסייע להם להתמודד עם הקשיים, בעזרת שיטות ייחודיות . המומחים יסייעו בפיתוח דרכי למידה יעילות אשר יעקפו את הליקוי וילמדו את הילד לחיות עימו. כמו כן האבחון וההוראה המתקנת יסייעו ביצירת סביבה לימודית אופטימאלית ותנאי היבחנות הולמים. כל אלה במטרה למצות את מלוא הפוטנציאל הגלום באדם.
ש: את ציינת כי ליקויי למידה אופייניים לארצות המערב ולישראל. האם ליוצאי ברה"מ ישנם אפיונים ייחודיים בתחום זה?
ת: לעתים קרובות קיימת תחושה בקרב העולים כי החינוך והיכולות של ילדיהם טובים יותר מאלו של תושבי המדינה המקבלת, ולכן רובם סבורים ובטוחים כי ילדיהם יגיעו לגדולות רק אם ילחצו עליהם חזק יותר להצליח. לכן, במקרים רבים, הורים לילדים עם ליקויי למידה אינם פונים לסיוע מקצועי ומעדיפים ללחוץ על ילדיהם להגיע להישגים-הם אלה שבסופו של דבר מחמירים את הבעיה באופן משמעותי.
ש: קטי, אני לא יכולה להתאפק ולשאול שאלה סקפטית זו, איך זה יכול להיות שבישראל כל ילד עשירי בעל ליקוי למידה ובברה"מ לשעבר, משם עלינו, לא ידעו על הנושא ולו מילה אחת? הרי הרוב המוחלט סיים בהצלחה את לימודי ביה"ס , המכללות האוניברסיטאות. וכל מסיימי כיתה א' ידעו לקרוא, אחרת לא היו עולים לכיתה ב'. יכול להיות שמדובר בבעיות ספציפיות של מערכת החינוך בישראל אשר גורמות לפיתוח הדיסלקסיה והדיסגרפיה. כמו למשל היעדר תרגילי העתקה של טקסטים מהספרים ועבודה מתמדת על פיתוח הכתיבה והכתיב?
ת: ייתכן כי אכן ביה"ס לא מקדיש זמן מספיק לפיתוח ותרגול העתקה והקליגראפיה, ופיתוח מספק של יכולות הריכוז בקרב התלמידים. אך הסיבה לדיסלקסיה היא לא בתוכנית לימודית טובה או פחות טובה אלא בדיספונקציה ספציפית של תהליך פיתוח הקריאה.
לגבי בריה"מ, כל אחד מאיתנו יכול להיזכר בחבריו לשולחן הלימודים אשר התקשו בקריאה, בכתיבה וכתב ידם אופיין ע"י המורים ככתב חרטומים, בנוסף הם ביצעו טעויות כתיב רבות, ולמרות הערות, נכשלו ובוזו בפומבי ולא הצליחו להשתפר בתחומים אלה. למען האמת, כיום אני יודעת כי כנראה ודובר בתלמידים ליקויי למידה.
כיום גם בברה"מ המצב השתנה במעט וגם שם מנסים לאתר את התלמידים לקויי הלמידה בהקדם האפשרי, על מנת לסייע להם להתמודד עם הלמידה ועם דרישות בית הספר.
לכן אינני רואה שום טעם להשוות לעבר, אלא יעיל יותר לנסות להשתמש בכלים ושיטות חדישות וספציפיות אשר כבר כיום קיימות בישראל על מנת להתגבר על קשיים בלמידה ולהתקדם בחיים.