כיצד נדע שהילד בשל לכיתה א'? טלי רם און
הורים לילדים בגן חובה חוששים מאוד מהעתיד לבוא לקראת מעבר ילדם מחממת הגן לבית הספר. לעתים החששות מוצדקים, ולעתים לא. המערכת החינוכית מצפה מהילדים להפוך להיות "תלמידים בכיתה א"' בגיל שש לערך, ולראשונה בחייהם לעשות מעבר משמעותי מעיסוקם המרכזי עד כה - המשחק, לעיסוק המרכזי בבית הספר - הלמידה. בגן הלמידה מתבצעת לרב באופן חוויתי ובעזרת החושים השונים, בעוד בבית הספר עוברים הילדים ללמידה אקדמית ולהפחתה משמעותית בתנועה. כדי שילד יצליח לבצע את המעבר מהגן לבית הספר, נדרשת בשלות במערכות השונות.
בעת ההרשמה לכיתה א', יגיע הרגע להחליט האם להשאיר את הילד שנה נוספת בגן או להעלות אותו לבית הספר. לעתים המלצת הגננת בנושא חד משמעית, אך בכל מקרה מדובר בהחלטה של ההורים בלבד - והיא לחלוטין לא פשוטה. מה חשוב לבדוק לפני, האם כדאי ללכת לאבחונים ומתי טיפול יכול לעזור? מדריך
הבשלות הרגשית משמעותית מאוד במעבר לכיתה א'. הדבר נכון עבור ילדים שהתפתחותם תקינה, אך על אחת כמה וכמה, עבור ילדים בעלי עיכוב התפתחותי ו/או קשיי למידה, אשר יאלצו יום יום להתמודד עם קשייהם. ילד העולה לכיתה א' יצטרך להתמודד עם מעבר למערכת גדולה (מרובת ילדים ומבוגרים, מרובת חוקים ונהלים) - בהשוואה למה שהכיר בגן. הוא עשוי להתמודד יותר עם רגשות כמו: תסכול, דחיית סיפוקים, יכולת עכבה (להתאפק ולעכב תגובותיו), ולהתמודד עם קשיים, או דברים לא מתוכננים (כמו: שינוי בסדר היום, מורה מחליפה, מעבר בין שיעורים ומורים מתחומים שונים).
לרוב, כבר בגן הילדים, הגננת יכולה להאיר את תשומת לב ההורים לקושי בתחום זה, כאשר יש חשש לסף תסכול נמוך, לקושי בקבלת גבולות בגן או לקושי בהסתגלות לדמות סמכות חדשה (גננת מחליפה). מומלץ להיות קשובים למידת הקושי, שכן הבשלות הרגשית משמעותית להסתגלותו והנאתו של הילד מן המעבר להיותו "תלמיד". במקרים קיצוניים, כדאי לשקול עם הגננת ופסיכולוגית הגן הישארות שנה נוספת בגן. בכל מקרה, תמיכה בילד, מתן תחושת בגרות ואחריות לילד, יחד עם תיווך ועזרה, יסייעו לו להתמודד עם המעבר ועם הדרישות החדשות.
ילד המגיע לבשלות סנסור-מוטורית לפני כיתה א', מסוגל להתמיד בישיבה ליד שולחן לאורך זמן מבלי להתעייף ולעסוק במיומנויות מוטוריות עדינות וגרפיות, כמו צביעה וכתיבה, באופן יעיל. למעשה בשלות סנסורית-מוטורית היא מידע שמועבר למוח על ידי מערכות החוש, וכולל את סוג הגירוי ועוצמתו. בתגובה המערכות המוטוריות מייצרות "תגובה מותאמת".
דרך פעילות מוטורית גסה, כמו קפיצות, ריצה, התמודדות עם כח הכובד, לומד הילד על העולם (מרחק, גודל, גובה, תפיסה מרחבית). הוא מפתח את שיווי המשקל, הפרדת התנועה ומנגנוני היציבה שלו, מה שיאפשר לו בפיתוח מיומנויות עדינות לקראת המעבר לבית הספר, כמו אחיזת עפרון יעילה, פיתוח יד דומיננטית, מניפולציות עדינות ועבודה עם שתי ידיו בו זמנית, כשיד אחת פעילה והשנייה מקבעת את החפץ או הדף (בכתיבה, או גזירה).
בתחום הקוגניטיבי מצופה מהילד להציג בשלות בתחומים שונים:
- אוצר מילים, הבנת סיבה ותוצאה, יכולת הכללה (משמעותית ללמידה), יכולת לפירוק והרכבה (אנליזה וסינטזה). מדובר בבשלות נדרשת הן בתחום השפתי והן בתחום החזותי, למשל לפרק מילה לצלילים והברות ולהרכיב אותיות/הברות למילה שלמה.
- לטווח קצר/ארוך. בבית הספר יידרש הילד לזכור הוראות הניתנות על ידי המורה בטווח קצר, ולזכור לטווח הארוך - לזכור היום מה שנלמד באותו מקצוע לפני שבוע או בשנה שעברה.
- הבחנה בין דמות ורקע משמעותית בבית הספר בהעתקה מהלוח ובקריאה. ילד שיתקשה בהבחנה בין דמות, או סימן על רקע כלשהו, יתקשה למצוא את מקום המילה הנכונה בזמן העתקה מהלוח, תפיסת כיוון - הבחנה בין כיוונים שונים של צורות או אותיות, שימור צורה - ההבנה כי הצורה, האות או הספרה, תישאר אותה צורה, אות, סיפרה גם כאשר ישתנה גודלה, צבעה או כיוונה.
- תבוא לידי ביטוי בכתיבה - היכולת להתארגן במרחב השורה, התייחסות למרווחים, התארגנות במחברת חשבון. התפיסה המרחבית משמעותית ברכישת תפיסה חשבונית (תפיסה של לפני, אחרי, רצף ספרות הכרחית להפנמת פעולות חשבוניות). ילד שמתקשה בתפיסה חזותית-מרחבית עלול להתקשות בעיצוב האותיות בכיוון הנכון וכמובן להתקשות בכתיבה מאורגנת בתוך שורה.
יכולת ההסתגלות של הילד בחברת בני גילו. היכולת ליהנות ממשחק משותף, להכיר את הנורמות החברתיות המקובלות בסביבה. הבשלות החברתית תאפשר לילד המשתלב במסגרת חדשה ומכיר ילדים חדשים להרגיש תחושת שייכות ו"חלק" מקבוצה. ילד לא בשל בתחום החברתי יתקשה להבין את צרכי חבריו ולהתחשב בהם, יתקשה "להתנהג" ולשחק בשיתוף עם בני גילו. קושי זה עלול לבוא לידי ביטוי בהפסקות אך גם במשך שעות הלימוד – ביחסו לחבריו, בקושי בשיתוף פעולה במטלות קבוצתיות, בהדרגה ילד עם קשיים חברתיים עלול למצוא עצמו דחוי על ידי כיתתו.
כאשר צצים ספקות בעניין הבשלות הרגשית, הכתובת שלנו היא פסיכולוג חינוכי או התפתחותי. לאחר האבחון ובכפוף לתוצאותיו לעתים יהיה צורך בהתערבות טיפולית, כמו טיפול רגשי או הדרכת הורים. לעתים, ההמלצה תהיה להשאיר את הילד שנה נוספת בגן לצורך הבשלה. הבשלות הקוגניטיבית תאובחן גם היא על ידי פסיכולוג ואילו התחום החזותי והמרחבי מאובחן ומטופל על ידי מרפאה בעיסוק. תחום תפקודי השפה מטופל על ידי קלינאיות תקשורת.
גם בנושא הקשיים החברתיים ניתן לאבחן ולטפל, וזה יעשה על ידי בעלי מקצוע מהתחום הרגשי כמו פסיכולוג או תרפיסט בטיפול פרטני או דיאדי (הורה-ילד) ובהמשך, בקבוצה לפיתוח כישורים חברתיים.
כדי לקדם את הילד מומלץ לתת לו גירויים חושיים-מוטוריים בעזרת אביזרים ומתקנים שונים, כמו נדנדות, סולמות, מתקנים נתלים ועוד. המטרה היא לאתגר אותו בהתאם ליכולתו, כדי להביא לשיפור המיומנויות המוטוריות. אגב, תחום הריפוי בעיסוק מסייע בנושא זה ואפשר גם להתייעץ או להיעזר באיש מקצוע.
ילדים עם קשיים מהסוג הזה ייהנו מקבוצת הכנה לכיתה א' טיפולית, שמטרתה להסתגל למסגרת עם דרישות דומות לנדרש בכיתה א', כולל דימוי סדר יום של שיעור, הפסקה, התארגנות בזמן (למשל: ניתן תיווך מילולי בהפסקה לזמן שנותר, ותזכורת לגבי חשיבות האכילה, השתייה והשימוש בשירותים בזמן ההפסקה). בהדרגה התיווך פוחת והאחריות לתכנון זמן ההפסקה מועברת לילד.
בנוסף צריכים הילדים במסגרות אלו להתמודד עם רצף הוראות מילוליות עם דרישה לריסון עצמי בעת השיעור (להתאפק, לא להתפרץ, להצביע לצורך השתתפות, לא לשתות/לאכול בזמן השיעור), עבודה על תכנון ובקרה בעת ביצוע מטלות של גזירה, הדבקה, טרום כתיבה, מנייה והעתקה מהלוח.
סביר שילדים שהשיגו בשלות במערכות שתוארו יהיו מסוגלים להתמודד עם המעבר לתפקיד ה"תלמיד" בבית הספר ולעמוד בנדרש מהם.
לחלוטין לא. אין סיבה שילד עם לקות ראייה יישאר עוד שנה בגן. אם הוא "בשל" הוא יכול לעלות כמו חבריו, בתנאי שהוא יקבל את התמיכה המתאימה. את ההערכה לתמיכה זו עושים לילד עוד בשנותיו בגן, ומשרד החינוך מספק אותה ללא עלות להורים. התמיכה יכולה להיות, למשל, עזרה של סייעת מיוחדת עבור הילד, מורה שיקומית (להתמצאות ועצמאות בשטח), מורה תומכת (לעזרה בתחום הלימודי), אביזר מסוים (בלקות ראייה למשל מגדלות, טלסקופ, טלוויזיה במעגל סגור) או התאמת חומר לימודי (הגדלת ספרים, ספרי ברייל). חושיו האחרים של הילד מתחדדים אף בזכות לקות זו, ומאפשרים לו להשלים פערים מבחינת התמצאותו. כמו כן, חשוב לנהל עם הילד מערכת יחסים פתוחה, בכדי שידע את הקשיים שעלולים לצוץ וכיצד עליו להתמודד עימם.
סייעה בהכנת הכתבה: נורה עובדיה, רכזת מקצועית להתערבות מוקדמת ב"אלי"ע", עמותה המפעילה תוכניות יחודיות לפעוטות עם עיוורון ולקויות ראייה ובני משפחותיהם
איור בדף הבית: הדס פיצ'וטו