מי פה המבוגר האחראי? / פרופ' נעמי גור
תודו שגם אתם זקוקים לתשומת לב. כולנו רוצים "צומי", ואפילו המנה הקטנה ביותר עושה לנו טוב.
וכמה שהילדים שלכם רוצים בה!
"למה הוא מנדנד תמיד כשאני מדברת עם מישהו אחר?",
"ברגע שאני מניקה את אחיו התינוק?",
"למה הוא צריך אותי ברגע שאני הכי עסוק?",
"למה הוא רוצה כל הזמן תשומת לב?"
ראשית לא כל הזמן. הוא רוצה "צומי" בדיוק כאשר הוא מרגיש שאתם לא איתו. הוא רוצה להיות בטוח במקומו. גם כאשר הוא דורש זאת בדרך שאינכם אוהבים, תנו לו. על ההתנהגות שלו, שלא אהבתם, אפשר לדבר אחר כך. כאשר צופים בחדשות והילד מתחיל לנג'ס, אמרו לו מיד, "אנחנו צופים בחדשות", אך אם הוא זקוק לכם, אז הוא החדשה החשובה ביותר.
אם אתם חושבים שמגיעה לו תשומת רק על מעשים טובים, התנהגות טובה, אז לא. אולי כך חשבו פעם, אבל לא מתעלמים מילד צועק, מנדנד, בוכה. בכלל לא מתעלמים מילד. מנסים לקרוא את הסימנים ולהבין מה קורה לו.
תנו לו תשומת לב במידה שהוא זקוק לה, בהתאם לצרכים שלו ואף יותר. תנו לו ביוזמתכם גם כשאינו מבקש, כי יש ילדים שלא יודעים לבקש שישימו לב אליהם אך גם הם זקוקים לכך. תתפלאו - ככל שילד יקבל יותר תשומת לב, כך הוא יזדקק לפחות.
הצורך שלו בתשומת לב, שנראה לכם מופרז, הוא איתות, בקשה, תחינה לאהבה, לעניין בו, לאישור בטחונו במקומו שלו.
זכור לי סיפור של ידיד שריגש אותי מאוד.
"פעם, שהייתי נער, איחרתי לחזור הביתה בערב הרבה מעבר למותר. אז עוד היו הגבלות בעניין שעת חזרה הביתה. ניסיתי להתגנב הביתה בשקט, אך הדלת נטרקה. פחדתי שאבי ישמע ובטח יכעס, יצעק עליי, יעניש אותי, אך הוריי ישבו מול הטלוויזיה ולא פנו אליי, כאילו לא הבחינו בי כלל. עליתי במדרגות בשקט, נכנסתי לחדרי, ישבתי על המיטה ובמקום לשמוח, בכיתי. כאב לי שהוריי לא שאלו איפה הייתי ולמה איחרתי. האם לא דאגו לי? לא היה אכפת להם ממני? הייתי מעדיף לקבל עונש, ובלבד שלא יתעלמו ממני."
האיש כבר מבוגר, אך הזיכרון עדיין צורב בו.
ומה עם תשומת הלב שאתם מצפים לקבל מילדיכם? השלימו עם העובדה שאין פה הדדיות. העריכו והודו על כל מה שאתם מקבלים. קוו שכשיהיו אנשים בוגרים ידעו לתת, במידה ובדרכים המתאימות להם".
"בספר אני מתכוונת להראות כיצד למצוא בתוככם את המבוגר האחראי. יש לכם את זה, הילדים משוועיםלו ויודו לכם. הספר הוא דיאלוג בינכם, הקוראים, לביני.
"איזה דיאלוג?" אתם שואלים, "היא כותבת מה שהיא רוצה, ואנו, איפה אנחנו?"
אני מבטיחה שתוך כדי קריאה תיווכחו שאתם נוכחים בספר ותהיו חלק ממנו.
לב הספר הוא גידול ילדים בכל הגילים בתנאים המשתנים בקצב מסחרר בעידן המהפכה הדיגיטלית שאנו נמצאים בעיצומה. תמצאו בספר רעיונות יצירתיים ומעשיים שיסייעו לשמור על שפיותכם וגם ליהנות בדרך.
אני כותבת מתוכי, מלבי, מניסיוני האישי והמקצועי, מתוך אמונה ביכולתנו הטבעית להיות הורים".
פרופסור נעמי גור, פסיכולוגית. בעבר מרצה לחינוך באוניברסיטת תל אביב וראש התוכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי במכללה האקדמית לישראל. כעת מרצה במוסד זה.
בספרה "מי פה המבוגר האחראי?" מציעה פרופ' נעמי גור, גור דיאלוג בגובה העיניים, שמטרתו לעזור להורים המבולבלים בעידן המהפכה הדיגיטלית, לגדל ילדים, לשמור על השפיות וליהנות מהדרך. בלי מתכונים, בלי נכון ולא נכון, ועם המון כוונה טובה ועצות פרקטיות ובהירות.
הספר בהוצאת ספרי ניב וניתן לרכישה ברשת חנויות סטימצקי.