לקויות למידה

ליקויי למידה פירושם מגוון הפרעות בתחומים כמו קריאה, כתיבה, חשבון, האזנה, דיבור ולעתים אף קשיים בתפישה חברתית. הגורמים ללקות למידה אינם קשורים בסביבה אלא נגרמים למעשה עקב פעילות בלתי תקינה באזורים מסוימים של המוח. היום גם יש עדויות לאזורים הספציפיים שנפגעו. יחד עם זאת, הסביבה  מאד יכולה להקל או להעצים את הלקויות. הנטייה כיום היא לאפיין כל אחת מלקויות הלמידה באופן ספציפי. 
לקות בקריאה - פירושה התפתחות לא תקינה בקריאת מלים ובכתיב. הבסיס לה הם קשיים בשפה הדבורה, קשיים בהבחנה בין צלילים וקשיים ביכולת לשלוף ולאחסן מלים בצורה נכונה.
קשיים בכתיבה יכולים להיות חלק מבעיות הקריאה או שנובעים גם מכיוון של התפתחות מוטורית לא תקינה, הילד לא מפתח את היכולת ליצור את האותיות במערכת כתב היד.
בחשבון אנו מדברים על קשיים בשליפה של נתונים וחישובים שמשפיעה אח"כ על שליפה אוטומטית של פעולות החשבון הבסיסיות. בבסיס זה יש גם בעיות בשליפה ובאחסון, גם לכיוון של שפה וגם לכיוון של תפישה מרחבית או חזותית יותר.
סביב המעגל הזה של ליקויי הלמידה בקריאה, כתיבה וחשבון, קיים מערך שלם של הפרעות המסביר אותם: הפרעות בקשב, הפרעות בתפיסה, בזיכרון וכו'. היום הספרות מדברת גם על קשים נלווים בתקשורת חברתית, כלומר ילדים שלא מצליחים לנתח נכן מצבים חברתיים והתגובות שלהם במצבים האלה אינן אפקטיביות.
לגבי הפרעת קשב - זוהי הפרעה בספקטרום הפסיכיאטרי, כמו הפרעת "מטריה" מעל כל ליקויי הלמידה, כלומר: יכול להיות מצב של קיום משותף של לקות למידה והפרעת קשב, אך יש מצבים בהם קיימת לקות למידה בלי הפרעת קשב או הפרעת קשב בלי לקות למידה. האבחנה נעשית חד משמעית על ציר הזמן. כלומר: אם יש לנו עדויות להתפתחות לא תקינה מגיל מאד רך, אנחנו יכולים לדעת שהילד בסיכון לפתח ליקויי למידה, אך כשהקשיים מתעוררים פתאום בכיתה א' ופתאום בכיתה ו', האבחנה נעשית על ציר הזמן.
חשוב לאבחן, לטפל בבסיס, בהישגים עצמם, במיומנויות של הלמידה ואז לבדוק שוב אחרי תקופה. אם הילד לא צמצם את הפער בדברים הבסיסיים, הכיוון הוא שמשהו לא תקין.

דיסלקציה ודיסגרפיה הם הסוגים הנפוצים ביותר של ליקויי למידה. ליקויי למידה הם בדרך כלל מולדים ומשפיעים על הלמידה לאורך כל החיים.

דיסלקציה היא לקות בקריאה המתבטאת בקושי ברכישה תואמת-גיל של הקריאה, באיטיות בקריאה,  בשיבושים ובקושי בהפקת משמעות מן הנקרא. מקצת לקויות הקריאה נגרמות בשל קשיים בתחום השפה, כגון קושי במודעות הפונולוגית (מודעות ליחידות הצליליות הבסיסיות שמרכיבות את השפה), קושי בשיום וקושי בתחום מבנה המשפט. איחור ניכר וליקויים בהתפתחות השפה מנבאים, לעיתים, התפתחות דיסלקציה.  קשיים אחרים בקריאה נגרמים בשל קושי בעיבוד המידע החזותי, כגון זיהוי הבדלים בכיוונים והבחנה בין צורות ועוד.

דיסגרפיה היא לקות בכתיבה, היכולה לבוא לידי ביטוי בקושי גרפומוטורי כמו לחץ רב מדי או מועט מדי על כלי הכתיבה, באיטיות בכתיבה, בשגיאות כתיב רבות, בניסוח שגוי של משפטים, בהימנעות מכתיבה או בשימוש בתשובות קצרות, כדי להימנע מכתיבה מרובה. רמת התוכן שהתלמיד מבטא בכתיבה נמוכה, לעתים מזומנות, מרמת התוכן שהוא מביע בעל פה,  וזאת בשל השקעת המאמצים בצד הטכני של הכתיבה וקשים בניסוח.

בחלק גדול מהמקרים, קשיים אלו באים על רקע של קשיים במוטוריקה העדינה (כגון קושי באחיזת העיפרון), קשיים שפתיים (כגון קושי בהבחנה בין צלילי שפה וקושי בקישור בין צליל לאות), קשיים בתפיסה החזותית (כגון קושי בהבחנה בין אותיות) ו/או קושי בתיאום בין העין ליד.

דיסקלקוליה הנה לקות למידה בתחום המתמטיקה, כלומר: קושי ניכר ברכישה ובשימוש במיומנויות היסוד המתמטיות ובהבנתן. אבחון ההפרעה נערך על ידי מאבחנים דידקטיים שהתמקצעו בתחום המתמטיקה.

כיום, ידוע  כי לקויות  למידה עשויות  לעבור בתורשה במשפחות, מהורים לילדיהם ולכן חשוב להיות מודעים לכך ובמידת הצורך לפנות לאבחון מתאים. 

איחור ברכישת מיומנויות הקריאה נגרם מסיבות שונות ולא תמיד זו דיסלקסיה. לדוגמא: במקרים מסוימים נגרם האיחור ברכישת הקריאה בשל בשלות מאוחרת. ילד כזה, אם יקבל עזרה ברכישת הקריאה עשוי לסגור את הפער. במקרים אחרים, ייתכנו סיבות רגשיות לאיחור ברכישת מיומנויות הקריאה. לכן, לפני שמתחילים להגדיר את הילד ולהמליץ על אבחון כדאי להתייעץ עם מורת הכיתה ולתת לילד עזרה לימודית.לעתים קרובות, עזרה מעטה בעיתוי נכון מוציאה את הילד מן המצב שנקלע אליו והוא מתחיל להפיק תועלת מהלימוד בכיתתו.
ילד שאינו מתקדם, למרות העזרה שמוגשת לו  באופן פרטי במשך מספר חודשים, חייב לעבור אבחון דידקטי כדי לברר אם הוא זקוק לשיטות הוראה מיוחדות. לעיתים תידרש גם אבחנה פסיכולוגית, כדי לברר אם קיימות סיבות נוספות.

טיפולים מסוג זה יכולים להועיל כחלק מתכנית טיפול שתכלול גם שיעורי הוראה מתקנת.
כיום, קיים מגוון רחב של טיפולים: תרפיה במוסיקה, תרפיה בתנועה, תרפיה באמצעות בעלי חיים (דוגמת רכיבה טיפולית), תרפיה באומנות ועוד – כל אלה מועברים ע"י אנשי מקצוע אשר התמחו באופן ספציפי בסוג של תרפיה, והתאמת הטיפול נעשית תוך התמקדות בצרכיו הרגשיים, במצבו הנפשי ובאישיותו של הילד.

שגיאות כתיב אכן עלולות להיות מטרד רציני. במידה ואת מעוניינת להעזר במורה להוראה מתקנת שתסייע לך ללמוד חוקי איות בסיסיים, תוכלי לפנות לסניף ניצן באיזור מגורייך ולבדוק את האפשרות. במקביל, תוכלי להסתייע בבודק האיות הקיים במחשב. לגבי השגיאות שהמחשב לא מאתר, מומלץ להעזר בחבר/ה או איש צוות למבדק אחרון. ולבסוף, במידה והבעיה אינה נפתרת, עלינו לזכור שאנו בני אדם ולא הכל ניתן לתיקון וכדאי ללמוד ולקבל את עצמנו על מגבלותינו.

עקרון מרכזי בהוראה מתקנת הוא שבנוסף ללימוד החומר, מלמדים את התלמיד איך ללמוד ואיך לשפר את יכולותיו בהבעה בע"פ ובכתב. המטרה בהוראה מתקנת הנה לעזור לתלמיד לשפר את אותן מיומנויות החלשות אצלו, תוך כדי השענות על הצדדים החזקים שלו.
הוראה מתקנת ניתנת ע"י מורה מומחה, בדרך כלל מתחום החינוך המיוחד, יחד עם התמחות נוספת בתחום הידע הספציפי.
מורים אלו למדו יותר שנים והם בעלי ניסיון וידע רב, ולפיכך המחיר שהם גובים הינו גבוה יותר

באבחון דידקטי נבדקים תפקודי הלמידה והחשיבה השונים (עיבוד מידע, זיכרון, קשב, התארגנות) וכן כישורי קריאה, הבנת הנקרא וכתיבה. 
מטרת האבחון הפסיכולוגי הנה הערכת היכולת השכלית  (I.Q) ובדיקת קיומן של השפעות רגשיות ו/או קוגניטיביות על תהליכי הלמידה ועל התפקוד בכלל.
אבחון פסיכודידקטי הוא אבחון הכולל בתוכו חלק דידקטי וחלק פסיכולוגי וצריך להיעשות ע"י פסיכולוג מומחה בתחום לקויות הלמידה.

אכן, לא תמיד יש צורך לבצע את שני האבחונים כשיש חשד לליקויי למידה. ברוב המקרים מומלץ להתחיל בבדיקת התחום הדידקטי, למעט במקרים בהם אין ספק כי יש השפעות רגשיות משמעותיות. במידה וממצאי האבחון הדידקטי מצביעים גם על קיומם של גורמים רגשיים המתערבים באופן משמעותי בתפקוד, מומלץ כמובן להרחיב גם לאבחון פסיכולוגי.
חשוב לציין שבאבחון הפסיכולוגי מתקבלת תמונה של פרופיל התפקוד האינטלקטואלי וניתן לראות בבירור את תחומי הקושי, אך לא פחות חשוב, גם את תחומי החוזק, בהם נשתמש כמנוף לעזרה בתחומי הקושי.
אחת המטרות בעריכת אבחונים הנה מתן התאמות בדרכי למידה ובאופני הבחנות. ישנן התאמות מסוימות המחייבות גם עריכת אבחון פסיכולוגי (על פי הנחיות חוזר מנכ"ל משרד החינוך).