רכיבה טיפולית על סוסים היא אחת מהדרכים לעבודה עם ילדים שמוכרת כמסייעת להתמודדות גם בתחום הרגשי. ההתמודדות עם קשיים מסוגים שונים, גם כתוצאה מלקות או הפרעת קשב, כמעט תמיד, אם לא תמיד , מלווה בקשיים רגשיים כלשהם (תסכול, דכדוך, דימוי עצמי שלילי, בטחון עצמי ירוד וכן הלאה) ומכאן נובעת חשיבות הטיפול הרגשי בילדים וההדרכה להוריהם.
רכיבה טיפולית על סוסים הינה דוגמה לאמצעי עבודה עם ילדים שיש לו השלכות רגשיות ובעקיפין השלכות גם על התחומים האקדמיים.
חשוב לבחון את מידת העניין של הילד וההענות שלו לסוג התערבות שכזה ובמידה והרכיבה אינה מוצאת חן בעיניו, לנסות תרפיה מסוג אחר (מוסיקה, אומנות, דרמה...). חשוב להדגיש שהצלחת ההתערבות טמונה במציאת מטפל טוב, שלילד ולו יש כימיה טובה. ההבדל בין רכיבה על סוסים לבין רכיבה טיפולית הוא במטפל. המטפל הוא אדם שהוסמך לעבודה שכזו ובעל כישורים להפוך את הרכיבה לכלי טיפולי, כשם שמטפל באומנויות יודע לעשות שימוש באומנות לשם עבודה על צרכים רגשיים ואינו רק מורה לאומנות.
העבודה על החלקים הרגשיים יכולה בהחלט לסייע לילד בהתמודדותו עם ההשלכות של לקות הלמידה או הפרעת הקשב, במיוחד לאור העובדה שאינה נעשית במישרין ואינה מתייחסת לחלקים האקדמיים בהם הילד מאד מתקשה ולעיתים אף מתנגד לקבלת סיוע עקב הרגישות הרבה והתסכולים שחווה. כך לדוגמה, מחקריה של פרופ' שכטמן מאוניברסיטת חיפה העלו כי עבודה רגשית קבוצתית עם ילדים שיפרה את הישגיהם האקדמיים יותר מאשר סיוע לימודי שניתן בהיקף שעות זהה. לסיכום, אנחנו מאד בעד עבודה עם ילדים שמתייחסת לחלקים הרגשיים.