האירועים של ניצן הרצליה / תמר שטיין
אימא'לה מחבל!
בעקבות ההצגה "המתאבד"
איזו מותק של הצגה: השחקנים מוכשרים, מצחיקים, מרגשים, מביאים להזדהות הקהל עם הסיטואציה שעוברת עליהם, וגם קל מאד לראות את עצמנו בדרך מסוימת, כחלק מהעלילה הסוחפת. אז מה צריך עוד כדי להנות מהצגה?
ההצגה "המתאבד" שייכת לתיאטרון "הסטודיו" בחיפה. היא עוסקת ביום, יותר נכון בערב בהיר אחד, כאשר לסלון של משפחה ישראלית טיפוסית – כלומר מג'נונה על כל הראש, נכנס מחבל ערבי שמאיים להתאבד באמצע הסלון, ולהפוך את כולם בבית ל"סלט טורקי". זה אכן היה יכול להיות תחילתו וסופו העגום של הסיפור – כשהאמא, האבא, הבת, הבן, הסבתא והמחבל עצמו – היו נהפכים לז"ל, אבל המחבל לא לקח בחשבון 2 דברים. האחד, שחגורת הנפץ שעל גופו לא תתפוצץ, והשני – שאם כבר הוא רוצה לבצע "פיגוע מיקוח" – כלומר לחטוף משפחה ישראלית כדי להשיג את מבוקשו – אז עליו להיכנס למשפחה הישראלית ה"נכונה"! הפלא ופלא – שני הדברים האלה אכן קרו לו, לידידנו המחבל, בהצגה.
ומה זאת משפחה ישראלית נכונה, אתם שואלים?
ובכן, בדיוק ההיפך ממה שהלך שם על הבמה - האמא היא גברת מגונדרת, עקרת בית רעשנית שעסוקה כל היום בלהטיף מוסר לבעלה ולשני ילדיה.
האבא, שמקפיד כל ערב לחזור מהעבודה הביתה – ולברוח משם מהר "לחברים". הבן – חייל משוחרר, מובטל כבר 3 שנים ומכונה בבית "מלך הבטלנים". הבת היא תלמידת תיכון מאופרת כבד, שדואגת כל הזמן למרוד בהוריה ולעצבן אותם. אחרונה חביבה – הסבתא שיושבת על הספה באמצע הסלון כל ההצגה וכמעט אינה מדברת – אבל כל התרחשות סביבה היא מגיבה בפרצופים שמראים מה היא חושבת על כל אחד מהמופרעים סביבה.
והמחבל? מה עליו לעשות כששום דבר שתכנן לא מתפקד? מסתבר דווקא, שהוא אדם טוב, חם ואנושי, שהגיע לסף הייאוש שלו. אם היתה לו ברירה הוא לא היה הופך למחבל. אז במקום להרוג את כולם – הוא מנסה להכניס למשפחה הזו – שכולם בה שונאים את כולם – קצת מידות טובות של חיבה בסיסית. מי היה מאמין? זה נשמע הזוי לחלוטין במציאות המורכבת מדי של מדינתנו כיום, ולכן אני ממליצה בחום. רוצו לראות!
בכיכובם של: אשרף פרח בתפקיד המחבל, אפרת אונגרו, יונתן שוורץ, עדי קלברמן , טלי רות, אלה סבריאקוב, עומר זוננשיין. בימוי והמחזה: ניב כהן. מוסיקה מקורית: משה מלול. תפאורה ועיצוב תלבושות: ריטה מור.
חיות לא רגילות
צוות העיתון החלט למצוא את האנשים המיוחדים שבחרו לגדל חיות לא רגילות. מצאנו כמה ואתם תופתעו לגלות ש...
חגית והגדייה/ ענבל בוצר
חגית מפעילה את ה"חי בכיף" בהוד השרון, בת 25 ומגדלת את במבי בבית שלה.
למה בחרת בחיה הזאת?
אני אוהבת גדיים, אמצתי את במבי בתור גדי קטן לפני שנה.
מה הסיפור של הגדייה הזאת?
במבי גדלה אצל חברים בצפון. מאז שהיא עברה אלינו, חייה השתנו, היא הפכה להיות מפורסמת. היא מופיעה בפרסומות בערוצים השונים, ואפילו הופיעה עמי מספר פעמים בתכנית של אלי יצפאן.
מה הקושי בגידול שלה?
אין כל קושי בגידול שלה, היא נמצאת בחברתי רוב הזמן, אני והחבר שלי מאכילים אותה כל יום בחצי חבילת קש, מוציאים אותה לטייל בחצר ומטפלים בה כאילו היא הבת שלנו.
האם נקשרת אליה, או שהיא נקשרה אלייך?
אני נקשרתי אליה מיד כשראיתי אותה. כשבאתי לקחת אותה, היא פחדה לשנייה,
אבל...מיד נוצר בינינו "קליק".
שני והתרנגולת / לימור סיני
שני, מדריכה בבית אקשטיין, מגדלת את צנעה.
למה בחרת בחיה הזאת?
בחרתי בה כי היא מטילה ביצים אורגניות. האמת, סבא של חבר שלי גידל אותה, והביא לנו אותה במתנה. בהתחלה היו שתי תרנגולות – צנעה ועדן.
מה הקושי בגידול שלה?
צנעה צריכה להיות סגורה בלול וזה יוצר קושי מסוים, היא גם לא יוצרת איתי קשר.
האם יש לצנעה סיפור?
היא נולדה בכפר מרוחק והגיעה לעיר אחרי מסעות רבים. בדרך האכילו אותה אורז וחוויאג', עד שבסוף היא עברה דירה להרצליה יחד עם אחותה. יום אחד, יצאו היא ואחותה לטייל ורק היא חזרה ועד יום, היא חיה באושר ב"וילה" – לול.
האם נקשרת את לחיה, או שהחיה נקשרה אלייך?
לא, לצערי צנעה לא סומכת עלי. ניסיתי להאכיל אותה מהיד, והיא לא היתה מוכנה להתקרב. ובכל זאת, אני מאד אוהבת אותה.
ראובן חריטן והמקלונים / תמר שטיין
ראובן מגדל יחד עם בנו הראל בביתם חיה הנקראת מקלון, והם חיים בהושעיה שבגליל.
מה זה מקלון?
זוהי חיה הדומה למקלון ולכן נקראת כך. היא נראית כמו גמל שלמה ענקי. היא מופיעה בסרט "באג לייף", שם המקלון הוא המנצח של המקהלה. המקלון מצוי בארץ בטבע, אנו כמעט ולא רואים אותו כי הוא קטן ומאד מסווה. באזור הגליל בו אנו חיים יש מקלונים שחיים על עץ האלה. המקלון שאנו מגדלים וממליצים לילדים מקורו בתאילנד, הוא יותר גדול ויותר נוח לגידול כי הוא אוכל עלי ורד שקל מאד למצוא בכל גינה.
מהו הקושי בגידול המקלון?
הקושי העיקרי הוא ההתגברות על ה"פחד" מחרקים בכלל. כמו כן למקלון אין פרווה, אפשר ללטף אותו אך עורו פחות נעים. קושי נוסף הוא שהמקלון חי רק חצי שנה אבל אם הוא בתנאים סבירים, כל הזמן בוקעים מקלונים חדשים מהביצים.
למה המקלון מומלץ לילדים?
יש ילדים שמפחדים מחרקים ובעזרתו לומדים להתגבר על הפחד. בפועל אין קושי בגידולו, כי אין ממנו לכלוך וריחות, אין צורך לנקות את הכלוב כי הוא מטיל ביצים על רצפת הכלוב, אוכל רק עלי ורד ומחירו אינו יקר. זו חיה מאד מומלצת לילדים, מאד נוחה. בחו"ל היא אף נחשבת לחית מחמד ויש אתרי אינטרנט רבים בנושא. גם בארץ יש מס' חובבים שישמחו מאד לעזור בנושא.
למה הפך המקלון לחית מחמד? למה אנשים בוחרים לגדל חיה זו דווקא?
כיום גידול חיה אישית הינו קשה. יש בעיה של מקום בבית ויש בעיה של מחיר הוצאות, ומכיוון שרבים גרים בבתי דירות קשה לצאת כל יום עם החיה. מי שגידל ארנב או חיה שרקן בבית זוכר היטב את הריחות והלכלוך. המקלון מאפשר גידול פשוט, קצב גדילתו מהיר ואפשר לראותו מטיל ולראות את הדור הבא, לעקוב אחר התנהגותו, ולהוציאו להחזיקו ביד וכו'. מעבר לניקיון והחיסכון, הילד מתגבר על פחדים, הוא נהפך ל"אמיץ" בעיני אחרים והוא מצטרף לקבוצה ייחודית של מגדלים. בהמשך הוא יכול לגדל מינים נוספים מעניינים.