מתוך ”ידיעות ניצן” חיפה - מאי 2008
פגישת הסיכום של סמינר בנושא השואה התקיימה במועדון ניצן שעל הכרמל.
במהלך הסמינר, שכלל שישה מפגשים, דברנו על נושאים כמו אנטישמיות, נאציזם, דמוקרטיה, ציונות, מדינת ישראל, זכויות האזרח, יהדות ועוד. את הסמינר העבירו המדריכים מתנועת "המעורר", איתי ואפרת.
פגישת הפתיחה נערכה בסוף דצמבר 2007, במוזיאון של קיבוץ לוחמי הגטאות. שם הכרנו את איתי ואפרת, התחלקנו לקבוצות ודברנו בקווים כלליים על מה שיהיה בסמינר.
שאר המפגשים נערכו במועדון ניצן, על הכרמל. במהלך המפגשים למדנו דברים רבים. למשל, המדריכים השמיעו לנו שיר של אברמק קופלביץ', שנולד בעיר לודג' ב-1930, בן יחיד להורים מנדל ויוכבד גיטל.
ב-1939, עם פתיחת גטו לודג', הוכנסו אברמק ומשפחתו לגטו. בחלק משנות פעילות הגטו, עבד אברמק בסנדלרייה והפך לשוליית הסנדלר. בתוך המציאות הקשה, מצליח אברמק למצוא את הזמן ואת הכוחות ליצור.
כעבור כ-60 שנה מצא אליעזר גרינפלד-לולק מחברת ישנה במזוודתו של אביו המנוח. במחברת גילה שמונה שירים ושני מחזות קצרים, כתובים בפולנית. אז גילה לראשונה שלאביו היה בן נוסף - אברמק קופלביץ' שמו, שנרצח באושוויץ לאחר עבודה ממושכת במחנה.
בתום המפגש שבו שמענו את הסיפור הזה, כל משתתף קיבל תעודת השתתפות ודיסק עם שיריו של אברמק.
במסגרת הסמינר יצאנו לסיור במחנה המעפילים שבעתלית. שם למדנו על חייהם של המעפילים ועל סיפורי ההעפלה. דברנו גם על חלקן של תנועות הנוער החלוציות במרד נגד הנאמים בגטאות.
הסמינר כלל גם קטעי משחק, משחקי חברה, סרטים וחומר הסברה נוסף.
בפגישת הסיכום של הסמינר, דיבר איתי המדריך על הלקח שלו מהשואה: שלכל אחד יש זכות בחירה בחיים. יש מי שבוחר לעשות טוב. יש מי שבוחר לעשות רע. הנאצים בחרו לעשות רע ולהרוג אנשים, רק בגלל שהיו יהודים. יותר מדי אנשים בחרו שלא לעשות טוב ולא להתנגד לנאצים. והתוצאה: מלחמת עולם שניה, שבה נהרגו 50 מליון איש, מתוכם שישה מליון יהודים שנרצחו בידי הנאצים.
בעקבות הסמינר, התעורר אצל חלק מאתנו רצון לבקר על אדמת פולין. בימים אלו, נבדקת אפשרות להטיס קבוצה מניצן לפולין, שבה ישתתפו אנשים שהתמידו והגיעו לכל פגשיות הסמינר. הדבר תלוי במציאת גורמים שיסייעו במימון המסע.
היה נחמד, ובעיקר טעים, בטיול לעמק הירדן.
ביום שישי אחד בחודש פברואר, השכמנו קום ונסענו לטייל בעמק הירדן. בדרך, עצרנו במפעל לשוקולד בשם "גליתה", בקיבוץ דגניה ב'. שם למדנו כיצד מכינים פרלינים - קבלנו פיסת שוקולד גדולה, התבקשנו לחתוך אותה לחתיכות קטנות ולכדרר כדור, ואז לקשט עם סוכריות, קוקוס, אבקת קקאו ועוד.
אחר כך ראינו סרט אודות השוקולד, ולמדנו מאין מגיע הקקאו, שממנו מכינים את השוקולד. במקום יש גם מוזיאון שוקולד וניתן לקנות שם שוקולדים בכל מיני טעמים.
בצאתנו מ"גליתה" לקחנו את השוקולדים שהכנו בסדנא.
בהמשך הטיול בקרנו בבית הקברות של קבוצת כנרת, שם קבורים כמה אנשים מפורסמים ביותר: רחל המשוררת, נעמי שמר שהושפעה רבות משירתה, נחמן סירקין, ברל כצנלסון ודב בר בורוכוב, מאבות הציונות.
לאחר מכן עצרנו בבית גבריאל, שם שתינו קפה ותה ועדי המדריכה ערכה לנו חידון בנושא שירי נעמי שמר.
בטיול השתתפו רבים מחברי מערך הדיור והמועדון של ניצן בחיפה שלא הרשו לעצמם לחמוק מההזדמנות לאכול שוקולד מתוק וטעים.
היה נחמד ובעיקר טעים. אף פעם לא נהניתי כל כך ללכלך את הידיים שלי. הפסד גדול למי שלא בא.
מי יודע כיצד נוצרו החורים בסלע בראש הנקרה?
נסענו לשם, בדיוק עם גבול ישראל-לבנון, וכשהגענו ראינו את האנטנה הגבוהה של הלווין, המצלמת את כל מה שמתרחש. ראינו גם מצופים צהובים בים, והסבירו לנו שהם מפרידים בין ישראל ללבנון. סירות חיל הים מסיירות בים, כדי לשמור מפני חדירת מחבלים.
לאחר שצפינו ברדאר ובמצופים, ירדנו ברכבל אל המנהרה, שבה עברה הרכבת בזמן הבריטים. בתוך המנהרה צפינו בסרט אור קולי, שתיאר את החיות הימיות, כמו צבי ים. בסרט הסבירו איך הסלע הפך לכוכים ולנקרות - על ידי גלי הים שהיכו בסלע ופוררו אותו.
הסרט סיפר גם על אנשי "ההגנה" שנלחמו נגד הערבים והבריטים שפוצצו את הגשר בכדי למנוע מעבר סחורות. שמענו כצד הבריטים ניסו לבנות במקום רכבת, שתעבור ממצרים דרך ישראל ללבנון, לתורכיה ועד לאירופה.
אחר כך הלכנו לסייר בנקרות, המשקיפות לים, ולבסוף שתינו שתייה חמה.
אברהם גריברג: "הטיול מאד מצא חן בעיני".
דן טמיר: "למרות שהייתי כבר כמה פעמים בראש הנקרה, התרשמתי מאד.
זה לא קורה הרבה, אבל לפעמים אנשים מוצאים את הדרך להודות למי שעזרו להם. כך היה עם לקוחה, שחיים סלומון סייע לה בשופרסל.
אני עובד בשופרסל ביג בקיריון ורציתי לספר לכם על חוויה נעימה מאד, שהייתה לי שם.
לקוחה קבועה של הסופר כתבה להנהלה מכתב, ובו ספרה שהגיעה לעשות קניות ובחור מוגבל שכלית, פנה אליה ושאל אותה אם היא זקוקה לעזרתו. "עניתי לו בחיוב, כתבה הלקוחה והוא אכן היה לי לעזר רב". הבחור הזה הייתי אני.
"לאחר מכן, ראיתי בחור נוסף עם תסמונת דאון, שגם עמד לרשות הלקוחות", הוסיפה הלקוחה במכתבה. "אני אישה שעובדת שנים עם אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, ואני חושבת שזה פשוט מקסים, שאתם מעסיקים אנשים עם צרכים מיוחדים ומאפשרים להם להיות לעזר ללקוחות, יישר כוח, הלוואי וירבו כמותכם".
כאשר קבלתי את עותק המכתב לא האמנתי שאקבל מכתב שנכתב מלקוחות הסופר. מנהל הסניף גם כתב לי מכתב משלו וציין לשבח את תרומתי הנדיבה להצלחת הסניף. המנהל הביע שמחה במכתבו, על כך שקיבל את הערכת הלקוחה והביע תקווה שאמשיך כך.
הראיתי את המכתב להורי והם שמחו מאד וגאים בי.
אני עדיין עובד בסופר, עושה משלוחים ועובד בקופות. זוהי עבודה לא קלה כל כך, אך אני מחזיק מעמד. זוהי הפעם השנייה שאני מצליח בעבודה, דרך מרכז שיקום חיפה. בעבר עבדתי בבית החולים רמב"ם וקבלתי תעודת הצטיינות.