שלום, אני כאן!
רועי טל
ההצגה, "שלום, אני כאן!", שעלתה באפריל האחרון הייתה נקודת הסיום במסע ארוך ומרגש שעברנו, קבוצת השחקנים ואני.
ההצגה התבססה על חומרים אישיים של חברי הקבוצה. בשיעורים שקדמו לכתיבת המחזה התנהלו בקבוצה דיונים ערים לגבי מה יהיה אפיה של ההצגה ומה הם רוצים להגיד לקהל שבא לראות אותם.
הנושא של החזרה לעבר כפתרון לבעיות שיש בהווה עמד בראש הנושאים. הדעות בקבוצה היו חלוקות, מתי היה טוב יותר פעם או עכשיו? אולי זה הזיכרון שמבלבל אותנו וגורם לנו לצבוע את פעם בורוד? השאלות הללו נכנסו להצגה, כשדמותו של אלון מנסה כל הזמן להחזיר את כולם לעבר ואילו דמותו של גבי מנסה להזהיר אותו שגם בעבר היו קשיים.
חזרות להצגה הן לא דבר פשוט. יש תחושה רבה של תסכול כשחוזרים שוב ושוב על אותם הדברים ואני כבמאי מעיר הערות. אני לא עשיתי שום הנחות לחברי הקבוצה, אני ידעתי שיש לי חבורה של שחקנים המחויבים לתיאטרון והעבדתי אותם קשה.
השחקנים שלי, לא הפסיקו להפתיע אותי ברמת המחויבות וההתמדה שהם גילו להצגה, גם שכבר נמאס ועבדנו שעות על אותה סצינה, הם לא נשברו ודחפו את עצמם (ואותי) לנסות שוב ושוב כדי להגיע לתוצאה הכי טובה שאפשר.
השחקנים גם גילו מעורבות בחלקים אחרים הקשורים להצגה. אם זה במציאת תלבושות לשחקנים, אביזרים, השתלבות בכתיבת סצינות , בשיווק והפקה.
התוצאה לא אכזבה, שתי ההצגות שעלו באפריל, היו מצוינות ומרגשות. אני עמדתי מאחורי הסאונד ונהניתי מכל רגע, השחקנים זרחו על הבמה והשתמשו באנרגיה שקיבלו מהקהל כדי להרים את ההצגה גבוה.
אני מחכה בקוצר רוח להמשך העבודה עם הקבוצה ולהעלאת ההצגה שוב והצגות אחרות שנולדות מהמפגש עם חבורת השחקנים המוכשרת של ניצן תל אביב.
נטע בר אור
השתתפתי בהצגה לפני חודש והיה לי מאוד כיף לשחק בה. אני שיחקתי את הדמות של האמא בהצגה. התפקיד היה קשה ובחזרות היה לי קשה ובסופו של דבר התגברתי.
ביום של ההצגה עשינו חזרות בבית תמי כל היום והתרגשתי כל היום, כשהתחילה ההצגה ונכנס הקהל, הייתי מאוד לחוצה אבל לאט לאט השתחררתי, נרגעתי בסופו של דבר ונכנסתי לגמרי לתוך ההצגה, לא הסתכלתי בכלל על הקהל וככה הצלחתי לא להתרגש בכלל.
כל מי שהיה בהצגה אמר לי שמאוד נהנה וזה גרם להרגיש שמחה שאוהבים את מה שעשינו.
אני רוצה להמשיך ולהופיע בעוד הצגות כי אני מאוד נהנית מזה, כי התיאטרון מאוד עוזר לי ומשחרר אותי.
ליאת בירן
כפי שאתם יודעים העלנו בחודש אפריל אני וכל החברה המהממים מהתיאטרון את ההצגה המרגשת "שלום אני כאן". ההצגה התקיימה בבית תמי שבגינת שיינקין.
אני מאוד נהניתי לשחק את תפקיד המורה, האמא והמדריכה. אני מרגישה שזה תפקיד שבדיוק תפור עליי כי יש לי את היכולת לחנך ילדים {למרות שאין לי ילדים}. בנוסף, מאוד נהניתי להיות בתפקיד המדריכה ששולטת בעניינים. היה מאוד כיף להופיע, ובייחוד לקבל פרגון מהסביבה, כי זה מה שעושה לי טוב על הלב. אני כולי תקווה שיהיו עוד הופעות בעתיד.
תודה רבה למורה ולבמאי רועי טל, המורה הכי מגניב וקול בעולם, על כל ההצגות היפות שהוא מביים.
באהבה גדולה ליאת.
תמי בר הלל
בניצן מתקיימת קבוצת תיאטרון שנפגשת אחת לשבוע. לאחרונה עלתה ההצגה השנייה שלהם, שנקראת "שלום, אני כאן". למרות שאני לא משתתפת בקבוצת התיאטרון, מאוד מאוד התרגשתי מלצפות בחברים שלי משחקים.
ההצגה עסקה בנושאים שקשורים לכולנו, בקשיים בכל מיני תקופות. המסר היה שלמרות שלפעמים זה מלחיץ, אפשר להתמודד עם הקשיים ולהצליח.
מאוד ריגשה אותי הסצנה בגן הילדים: שלושה ילדים התמסרו בכדור, ולא שיתפו ילדה מהגן (אותה שיחקה נוי). הזדהיתי עם המצב הזה - נזכרתי במצבים בהם אני רוצה להשתתף במשהו, ונעלבת אם לא משתפים אותי.
אני יודעת שהשחקנים ורועי הבמאי עבדו מאוד קשה כדי שההצגה תצליח.
המשחק היה מעולה, ונהניתי לראות את שיתוף הפעולה בין כל השחקנים. כולם השתתפו ולכל אחד היה תפקיד משלו. ההצגה הייתה מאוד מצחיקה ומאוד נוגעת ללב.
בסוף ההצגה התרגשתי מאוד, ועליתי לבמה כדי לתת עציץ לרועי והשחקנים כאות תודה. אני מקווה לראות הצגות נוספות כאלה גם בעתיד, כי זה מאוד מרגש, עוזר להתבטא ומעביר מסר כלפי חוץ.
החיים שלי בדירה לבד / נורית בר זאב
בכתבה אני הולכת לספר לכם על עצמי, על הזמן שחיכיתי לעבור לדירה לבד ועל החיים שלי עכשיו בדירה.
חיכיתי המון זמן למצוא דירה מתאימה, ראיתי כמה דירות שלא התאימו ולקח הרבה זמן למצוא דירה מתאימה. נאזרתי בסבלנות עד שכמעט התפקעתי וכל הזמן שאלתי: "מתי אני אעבור???" ,סוף כל סוף מצאתי דירה באנגל 5, אמנם יקרה קצת אבל אני אוהבת אותה.
לגור לבד זה אומר הרבה אחריות. אני עושה הכל לבד – קניות, בישולים (ביחד עם המדריך), תשלומים וצריכה לשמור על ניקיון הבית. אלה דברים שקצת קשים בלגור לבד אבל זה שווה כי אני אוהבת את השקט שלי, את הלבד שלי ואת הפינה שלי. אני בוחרת מתי להתראות בסופי שבוע עם חברים.
אני לא גרה לבד לגמרי כי יש לי חתולה בשם "דפסי", חתולה פרסית, ג'ינג'ית ויפה. אני אוהבת אותה והיא אוהבת אותי. אני מטפלת בה יפה, נותנת לה מים ואוכל , מחליפה לה חול, דואגת לבריאות שלה. היא מצחיקה אותי במשחקים שלה.
לסיכום, כיף לי פה, הדירה הזאת הייתה שווה את ההמתנה למציאת דירה טובה.
עשר המכות של 2008 / אילון פישמן
יש רגעים שבכל דור ודור חייב אדם לראות כאילו הוא יצא ממצרים, ואולי כדאי לו גם לחזור לשם למה אתם שואלים?
כי במדינה שלנו קורים דברים. שבמצרים לא היו קורים...
- כוכבי ריאלטי- כשמערכת החינוך שלנו סוף סוף אינה קורסת, אנחנו רואים בטלוויזיה בכל מיני סדרות ריאלטי גיבורי תרבות עילגים. אחרת, איך תסבירו את זה שכוכב ריאלטי לא מסוגל לנסח משפט בעברית בצורה ראויה, ללא צעקות ובעברית צחה?
- ישראלים בנו יורק - מה תגידו על זה שיש שם כ – 200 אלף ישראלים עם דחף בלתי נשלט לחגוג את החגים שלנו, אבל לא מוכנים לחיות כאן. חוץ מזה תנחשו מה קורה שיש הרבה ישראלים במקום אחד שלרובם קוראים שמעון, מומו או דני הובלות?
- משקאות מוכרים עם שמות אחרים– האם אתם מכירים מישהו שמבין את ההבדל בין קולה דיאט לקולה זירו, או מים בטעמים, מים בטעם פירות ופירות בטעם חומצה גולמית? תגידו איפה הימים שהיה רק זיפ?
- אוהדי ביתר וכדורגל– האלופה עם הקהל הכי מטומטם בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי מצליחה להגיע כל שנה לשיאים חדשים של עליבות. מעכשיו, המלצה שלי: כל אוהד כדורגל שיורד למגרש, נכנס לחמש שנים בכלא, או הרחקה מכל המסגרות, וזה גם קשור למכה הבאה.
- גאידמק– שווה מכה אחת לשנה הבאה... הוא קונה קבוצות, ערים, אנשים, בכסף שעשה מעסקאות נשק באנגולה ונותן מושג חדש לפירוש בחוק ל " הלבנת כספים ". קונה את " ביתר ירושלים", רץ לראשות עירית ירושלים, קונה ומוכר את טיב טעם, ושופך כסף על " בעיותיהם של אנשי שדירות". טוב, אולי רק החתולים של טיב טעם מריחים פה משהו מסריח...
- סכסוכים מדיניים– במשפט מתומצת אחד: לבנון מתעוררת, סוריה דורשת, איראן מאימת, והפלסטינים יורים טילים מהתעשייה האווירית שלנו. המלצה: אל תעשו תוכניות לקיץ, כי הרי לאן שלא תיסעו הקיץ יש אזהרה של משרד התיירות.
- חוקים חדשים שנכנסים לנו לחיים– החוק לגבי העישון לא ממש קיים, ולא ממש ראיתי פקח שרושם דו"ח על זה. חוץ מזה, מה שמתחיל בחוק איסור עישון, יגמר בסוף בתחתונים שלכם. ככה זה שאנחנו לא טובים בשמירה על גבולות.
- סדרות יחסים { טלנובלות }– הם גרים בתל אביב, היא עצובה הוא רגיש ומיוסר, הם נשואים, הם נפרדים ולא תמיד מסופקים, אז הם בוגדים. מה קרה, נגמרו התקציבים לסדרות נורמאליות יותר, מספיק למרוח אותי בשטויות. וסבון יש רק במקלחת .
- פרסומות– בעיקר לחברת תאורה, גס, דלוח, מטופש, אומלל. זן חדש של אנשים שנקראים פרזנטורים שמטרתם להמציא את הטיפשות מחדש. אם כבר, אז אנו מעדיפים לשבת לבד בבית בחושך.
- חגיגות יום הולדת למדינה – תגידו, באיזה עוד מדינה חוגגים כל שנה עם תקציבים כאלו, במקום להפנות אותם למשאבים אחרים חסרי יכולת? גם במדינה הידידותית לנו ארצות הברית לא מגזימים כך. חוץ מזה, שביום העצמאות שלנו, בו נחגגים החגיגות למדינה, זה מוסרי להרוג את מי שמכה אותנו אם פטיש פלסטיק על הראש?
החווה החקלאית ברמת- גן / רון נטר
אני עובד כבר 18 שנה בחווה החקלאית. החווה נמצאת מול הספארי ברמת גן.
החווה היא בית ספר חקלאי לידים בכיתות ג' – ו'. כל יום מגיעה כיתה אחרת לחווה, ושם מלמדים את הילדים חקלאות:איך מגדלים גזר, ירקות, צנוניות. מלמדים אותם בנוסף על צמחי בית וצמחי גינה.
בחווה יש חיות: כבשים, עיזים, ברווזים, טווסים, תוכים, סוסים וגדיים.
אני אחראי על פינת החי בחווה. אני מטפל בחיות: מנקה את הכלובים, מאכיל אותן, לפעמים רוחץ אותן.
הכי אהבתי את החמור, שכבר לא נמצא בחווה. הוא עבר לבאר- שבע לפינת טבע לחמורים. אהבתי אותו כי גידלתי אותו מגיל קטן, וזו חיה מאד אצילית. הייתי מאכיל אותו גזר מהיד, וכשהלכתי הוא היה עושה פרצוף עצוב, ונפרד ממני לשלום. היה לי קשר מיוחד איתו.
בחווה יש 5 פועלים. אנחנו כמו משפחה. יש לי מנהל טוב, אני אוהב את העבודה שלי.
החל מהגיליון הקרוב, אספר כל פעם, על חיה אחרת בחווה.
הפעם אני אספר על התוכים:
בחווה יש כעשרה תוכים. הם גרים בכלובי אבן. יש תוכים בכל הצבעים: לבנים, צהובים, ירוק עם צהוב, אדום עם ירוק. יש לנו גם זכרים וגם נקבות. אפשר להבדיל ביניהם, כי הזכרים יותר יפים. יש להם בלחיים סימן כתום ,כמו סומק. מצחיק איך שבטבע הזכרים יותר יפים וגנדרנים. לנקבות יש על האף כיפה סגולה.
כשהזכר רוצה להתחיל עם הנקבה הוא מציג את הכרבולת לראווה, וזה נראה כאילו הוא מסרק את עצמו ומתגנדר לקראתה. הנקבה מנפנפת בכנפיים, לאות הסכמה.
אני מאכיל את התוכים כל בוקר בשעה 08:30. הם אוהבים לאכול גרגירים מיוחדים לתוכים, שעשויים מחיטה, מתירס וחתיכות לחם מעורבבים. כדי להאכיל אותם אני שם את האוכל בכלי ירוק, ליד הכלוב, ונותן להם מים בכלים מיוחדים.
לפני שאני הולך הביתה, אני חותך להם חתיכות תפוח, מלפפון ועגבניה, ותולה להם על הרשת של הכלוב. הם יושבים על מקל מיוחד שבנינו להם, תופסים את האוכל עם הרגל, ואוכלים בהנאה, אני מאד אוהב את התוכים. הם מאד חמודים, וכיף לשמוע את הציוצים שלהם.