תחביבים... / שי סופר
שלום לכם,
אני רוצה לספר לכם על שני תחביבים/ עיסוקים שנוי, החברה שלי, ואני משתתפים באופן קבוע.
העיסוק הראשון הוא התנדבות במשמר האזרחי.
נוי התחילה להתנדב במשמר האזרחי לפני כתשע שנים בערך ואני הצטרפתי בעקבותיה לפני כשלוש שנים.
אנו משתדלים להתנדב במשמר האזרחי לפחות פעם בחודש ואם יש אירוע/ פעילות חשובה אז יותר.
אנחנו בדרך כלל מאבטחים אירועים או נוסעים בניידת.
התחביב השני הוא בעיקר של נוי ואני צופה בה.
כל יום שלישי נוי רוכבת על סוסים. היא רוכבת בחוות סוסים ברמת גן ליד הפארק הלאומי.
נוי קונה כרטיסיה ומשלמת 150 ש"ח לשיעור. למדריכת הרכיבה שלה קוראים לי והיא נותנת לה לרכב על מספר סוסים קבועים.
נוי התחילה לרכב על סוסים לפני 4 שנים אחרי שבת של חברה של אמא שלה התחילה לרכב וסיפרה לה כמה היא נהנתה. נוי החליטה לנסות גם בעצמה ועד היום היא לא מתחרטת על כך...
אני ממליץ לכל אחד ואחת מכם לחשוב על תחום מסוים שמעניין אותו (זה יכול להיות ציור, פיסול, ריקוד, ג'ודו או כל דבר אחר), להירשם לאותו חוג ולפתח את התחביב הזה...
בהצלחה!
חלומו של טל- פרק רביעי / גיל נטר
(תקציר הפרקים הקודמים: טל, שחקן חדש ב"מכבי הרצליה", מתאושש מההפסד במשחקו הראשון ומתכונן למשחק מול האלופה – "מכבי חיפה").
אנחנו מגיעים לאימון לפני המשחק. נכנס יו"ר הקבוצה ומודיע שהמשחק נדחה ושיש שינויים בהרכב הקבוצה. חששתי שמעיפים אותי מהקבוצה וחלומי נגוז. ישבתי בפינה ורעדתי מפחד, חבריי הסתכלו עליי ושאלו אותי: "מה קרה?" עניתי: "אני מפחד שיעיפו אותי". חברי ענו: "אין שום קשר לשחקנים. זה כנראה קשור להנהלה". עדיין חששתי לגורלי כי לא האמנתי לחבריי. נפתחה הדלת, נכנס המאמן ואיתו עוד אדם שלא הכרתי. המאמן התחיל לדבר: "אני נאלץ להגיד לכם שלום, פיטרו אותי. אני אמשיך לאהוב אתכם". המשכתי לשבת ולחשוש לגורלי. ניגשתי לבחור שלא הכרתי ושאלתי: "סליחה, אתה המאמן?" הוא ענה: "לא. אני מההנהלה". ואז היו"ר אמר: "תכירו את המאמן החדש שלכם!". נפתחה הדלת ועמדתי עם פה פתוח ולא דיברתי כי לא האמנתי שמישהו מהמשפחה שלי יהיה המאמן (למרות שידעתי שלמשפחה שלי יש כישרון). אחרי חצי שעה הצלחתי לדבר וגיליתי שהמאמן החדש הוא אבא שלי. חייכתי אבל חשבתי שיחשבו שבגלל שהוא אבי תהיה לי פרוטקציה. צעקתי:" אני לא מסכים!!!" היו"ר ענה: "טל, זה לא קשור אליך, אבא שלך יהיה מאמן כי הוא מבין בכדורגל והוא יהיה מאמן מצוין ואם יש לך טענות תיגש אליי אחרי המשחק".
נשמתי לרווחה. ניגשתי והתיישבתי על כיסא, חבריי כעסו עלי בגלל תגובתי ואבי צעק: "יאללה, הפעם מנצחים ובגדול!!!" חברי ענו לו: "יאללה מלחמה – למען טל!!!" חייכתי ורצתי למגרש.
אחרי אימון קל, ניגשתי לראות אם אני בהרכב הפותח אבל לא הופעתי. צעקתי לעבר אבי: "למה?! מה עשיתי?!" אבל הוא סימן לי לשבת.
המשחק התחיל, 14,000 איש עם דגלים ורימוני עשן. ישבתי על הספסל ופחדתי שאבי לא ייתן לי לשחק.
התקפה של חיפה. חטפנו גול ראשון. אחרי מספר דקות עוד גול 2:0 והשלישי הגיע מהר מאוד אחריו. לא יכולתי להסתכל. פתאום אבי שם עליי יד ואמר: "יאללה מותק, עכשיו זה הצ'אנס שלך להציל אותנו". עניתי: "אינני יכול לעשות הכל אני יכול רק להשתדל". הקפטן ירד מהמגרש ואני נכנסתי. בדרך נותנים לי את סרט הקפטן. לא האמנתי הרי אני חדש אבל אבי התעקש. חייכתי, נישקתי את הדשא ואמרתי לאלוהים: "תעזור לי להוכיח את עצמי".
הכדור מגיע לעברי, אני רץ כמו משוגע בסערה, לא רואה אף אחד ממטר. הגעתי לשער, באתי לבעוט אבל הרגל קפואה. עצמתי את עיניי, בעטתי והכדור נכנס פנימה!!! רצתי בטירוף לקהל!!! קיבלתי ביטחון והצלחתי להשוות את התוצאה ל3:3. בדקה ה-90 רצתי לכיוון השער, אבל מישהו נכנס בי ישר לרגל במטרה לשבור אותה, נשכבתי פצוע וידעתי שזה הסוף....
( מה אתם חושבים שיקרה?? אני פצוע על הדשא, דקה 90, השחקנים זקוקים לי, האם אוכל לחזור למשחק??? כל זאת ועוד בפרק הבא של... חלומו של טל!)
התאונה/ עינב ויטליס
שלום לכולם,
אני רוצה לספר לכם על מקרה לא נחמד שקרה לי.
למי שלא יודע אני עבדתי בגן ילדים פרטי בצהלה בתור סייעת ומבשלת .
בגן יש 26 ילדים בני שנתיים עד ארבע. נקשרתי מאד לילדים ואהבתי מאוד לעבוד איתם.
לצערי לפני כחצי שנה הפסקתי לעבוד בגן בגלל שהייתי מעורבת בתאונת דרכים. בתאריך ה22 לאפריל, ביום ראשון, הגעתי לתל אביב באוטובוס ממודיעין (ביליתי את סוף השבוע אצל ההורים שלי).
בתחנה המרכזית הייתי צריכה להחליף אוטובוס כדי להגיע לעבודה. חציתי את הכביש במעבר חציה באור ירוק ולפתע נהג מונית פנה ימינה במהירות, לא ראה אותי ופגע בי ברגל ימין.
התיישבתי על הכביש והחזקתי את הרגל שכאבה לי מאוד. היתה לי תחושה שנשברה לי הרגל. נהג המונית יצא מהמונית והסיע אותי לבית חולים "איכילוב".
בגלל שידעתי שכבר מחכים לי בגן ולא רציתי שידאגו לי, הטלפון הראשון שהרמתי היה לצהלה, מנהלת הגן. צהלה היתה מאד נחמדה ומיד הציעה שהיא תבוא להיות איתי בבית החולים אבל אמרתי לה שלא צריך ושאני אצלצל להורים שלי.
הטלפון הבא שעשיתי היה כמובן הביתה. אמא שלי הרימה את הטלפון וסיפרתי לה כל מה שקרה. אמא שלי נבהלה ואמרה לי שאבא בדרך. אבא שלי הגיע לבית החולים ואחר כך הגיעה אמא שלי עם בגדים בשבילי ועיתונים.
בבית החולים שמו לי חומר מטשטש כי הרגל התחילה להתנפח ולכאוב ושלחו אותי לצילום. רק למחרת, אחרי הצילום השני, שיחררו אותי הביתה. שמו לי מגף שתפקידו לשמור על הרגל. כשהגעתי הביתה הלכתי בהתחלה עם הליכון ואחר כך עם קביים. שלוש פעמים בשבוע הגיעה אלי בחורה נחמדה בשם אפרת ועשינו יחד תרגילי פיזיותראפיה בשביל לחזק את הרגל ולעזור לה להחלים.
בשניים ביוני חזרה הביתה אחותי הקטנה והאהובה מירב. מירב חזרה אחרי חצי שנה בדרום אמריקה והתגעגענו אליה מאד. נורא שמחתי שהיא חזרה הביתה. מירב לא נבהלה כשהיא ראתה את הקביים כי הכנו אותה מראש.
לסיכום, אני רוצה לאחל לכם קיץ נחמד ונעים ובבקשה תיזהרו כשאתם חוצים את הכביש...
אני מאחלת לכם שאף פעם לא יקרה לכם משהו דומה למה שקרה לי כי זו היתה חוויה כואבת ולא נעימה.
לפני שבוע חזרתי סוף סוף לדירת חובבים. התגעגעתי לדיירים ולמדריכים המון. אני עדיין לא עובדת כי קשה לי לעמוד הרבה על הרגליים אז נורית ואני עושות הדרכה בבקרים. אני עושה כביסות בדירה ועוזרת בבישולים. אני מטפלת בצמחים שבדירה ומנקה את החדר.
אני מקווה שבקרוב אוכל לחזור לעבוד...
שלכם, עינב
שאלות לאלה/ אילון פישמן
כמה זמן את עובדת ב"ניצן"?
אני עובדת בניצן כשלוש שנים
מהם תחומי האחריות שלך ב"ניצן"?
אני אחראית על המרכז הטיפולי מבחינה אדמינסטרטיבית - שזה כולל את האבחונים הנערכים ב"ניצן" וההוראה המתקנת.
ספרי לנו על התחביבים האחרים שלך (בייחוד על המוזיקה)...
אז באמת מוסיקה זה אחד הדברים הכיפיים ביותר שיש ואני הולכת להרבה הופעות וקונצרטים, חוץ מזה אני מאוד אוהבת לצלם, לקרוא ספרים, לראות סרטים ולרקוד.
מתי יצא הדיסק/ מתי יש הופעה?
בימים אלו אני עובדת עם הרכב חדש על ההופעה. ומקווה שתוך חודשיים לערך תהיה הופעה. הדיסק יצא תוך כמה חודשים. בינתיים כבר יצאו שני סינגלים לרדיו.
איך הגעת לתחום המוזיקה? ממתי התחלת לכתוב ולהלחין?
מאז שהייתי ילדה ניגנתי על פסנתר אבל היה לי קשה להתאמן כל יום ולבסוף הפסקתי ורק בגיל מאוחר יותר הבנתי שאני לא יכולה בלי המוסיקה וחזרתי אליה. אבל מכיון שונה. התחלתי ללמוד פיתוח קול וחזרתי ללימודים גבוהים במוסיקה בבית הספר "רימון". לכתוב - כתבתי כל הזמן, כל החיים ולהלחין תמיד היה נראה לי עסק מסובך, אבל ברגע שהתחלתי ללמוד ב"רימון" והבנתי מבחינה מוסיקלית את כל נושא ההרמוניה במוסיקה, המהלכים, האקורדים וכו'.... פתאום הרעיונות התחילו לזרום לי ותוך כדי נגינה על הפסנתר מנגינות פשוט יצאו והפכו לשירים.
על אילו כלי נגינה את מנגנת?
אני מנגנת על פסנתר
ועכשיו מספר שאלות בסגנון "יאיר לפיד"...
1. אם היית נולדת שוב כחיה, איזו חיה היית? ברור שחתולה
2. עם איזו אישיות מפורסמת היית רוצה לצאת לארוחת ערב? עם אלברט איינשטין
3. אם היו לך 3 משאלות מה הן היו? שאני אוכל להתפרנס ממוסיקה, שיהיה לי מספיק כסף כדי לדאוג לכל החתולים והכלבים העזובים בעולם, והרי חשוב שיהיה שלום בכל כדור הארץ.
4. מה אנשים לא יודעים עליך? שאני אוהבת לעשות כלים...
5. מה המאכל האהוב עליך? שוקולד. ואם שוקולד לא נחשב למאכל אז פג'ואדה שזה מאכל ברזילאי עם אורז ושעועית שחורה
6. מה את מאחלת לעצמך ולקוראים?שתמיד נמצא את הדברים החיובים בכל דבר, שנהיה מאושרים ובריאים.
תודה רבה לך על הראיון הזה...