בניסיון להתמודד עם האתגר, השיק משרד החינוך לפני כמה שנים את רפורמת "מלקות ללמידה" המיושמת כיום בערים וביישובים רבים ברחבי הארץ, ומעבירה את האחריות לאיתור וטיפול בתלמידים עם לקויות למידה לידי בית הספר והצוות החינוכי. בחלק מהרשויות הרפורמה פועלת בחטיבות הביניים ובתי הספר מקבלים תקציב להדרכה ופיתוח מקצועי, אך בפועל, התלמידים שקיבלו בעבר סיוע בבית הספר היסודי נותרים כמעט ללא סיוע. עוד נקודה מטרידה היא שבתי הספר המשתתפים ברפורמה הונחו שלא להכיר באבחוני עבר שנעשו מחוץ לכתלי בית הספר. לכן התלמידים שאותרו על ידי הצוות החינוכי של בית הספר צריכים להמתין עד כיתה ט' כדי להישלח לאבחון בשירות הפסיכולוגי. לכך יש להוסיף את העובדה כי השירותים הפסיכולוגיים אינם עומדים בעומס וחלקם מצויים על סף קריסה, מה שיוצר מצב בו התלמידים שחיכו לאבחון אינם מקבלים אותו בזמן, אם בכלל. הנזקים הנגרמים לתלמידי חטיבת הביניים הסובלים מלקויות למידה הם רבים. מחקרי שטח מצביעים על ירידה משמעותית ביכולות למידה וגם על קשיים רגשיים ובעיות התנהגות. כתוצאה מכך, הנזקים הנגרמים לתלמידי חטיבת הביניים הסובלים מלקויות למידה הם רבים. מחקרי שטח מצביעים על ירידה משמעותית ביכולות קריאה ויכולות לימודיות נוספות, וכתוצאה מהתסכול המתמשך והקושי להשתלב במערכת החינוכית, תלמידים רבים מפתחים קשיים רגשיים ובעיות התנהגות. על מנת להתמודד עם האתגר נדרשת חשיבה מחודשת ומקיפה, שתוביל לשינוי משמעותי במערכת החינוך. יש לאמץ גישה הוליסטית ואינטגרטיבית היוצרת רצף עקבי ואחיד של סיוע בלמידה ובהתפתחות – מתקופת בית הספר היסודי ועד לסיום חטיבת הביניים – המאפשרת מתן מענה הולם למספר ההולך וגדל של תלמידים עם צרכים מיוחדים, תוך התייחסות למכלול גורמי התפתחות לימודיים, רגשיים וחברתיים. ללא שינוי מהותי בגישה ובמשאבים המוקצים, מערכת החינוך עלולה להמשיך "לאבד" תלמידים רבים בדרך. תלמידים שבעזרת תמיכה מתאימה, היו יכולים להשתלב ולהצליח במסגרת החינוך הרגיל. הגיע הזמן לבחון מחדש את המדיניות הקיימת ולגבש פתרונות שיבטיחו רצף טיפולי ותמיכתי לאורך כל שנות הלימוד.