לפני שנים רבות כתב קרל רוגרס, מגדולי ההומניסטים שקמו לנו, בפתח ספרו ,"בית הספר מזמין את תלמידיו להביא את ראשם ובלית ברירה מאפשר להם להביא גם את הגוף הנושא אותו, אך את רגשותיהם הוא מבקש להשאיר בבית". עברו כ-50 שנה מאז והרבה לא השתנה בחינו
בקרוב יקבלו ילדכם תעודת הערכה. זאת יכולה להיות חוויה שמחה ומרגשת לחלק מהילדים, אך יכולה להיות מאתגרת ולא פשוטה להרבה ילדים שלא צלחו, אם בשל קשיים לימודיים ואם בשל חוסר יציבות בחייהם בשל פינוי מבתיהם או מצבי משבר במשפחה הנובעים מעצם המלחמה והשלכותיה.
מדי יום מתרחשים ברשת מקרי בריונות, הצקות וחרמות, שהילדים שותפים להם או יודעים עליהם, אך אלה כלל אינם מובאים לידיעת ההורים או המורים. הילדים מתמודדים איתם לבדם, מבלי ליידע אף אחד. כיצד נגיע אל הילדים ונתמודד יחד איתם עם הבריונות ברשת?
