גם מורים טובים ומסורים יאמרו: אוטופיה! כיצד ניתן להכיר 30 תלמידים בכיתה באופן מעמיק? זה אפשרי באמצעות החזרת הרגשות לביה"ס והפקדתם בידי המורים.

הוראה ריגושית טובה למורה ולכלל התלמידים, אולם היא נחוצה ממש לתלמידים המתקשים והמאותגרים. כיום, הכיתות מאד מגוונות, וכמעט כל ילד שני זקוק לסיוע מיטבי, אך התלמידים עם הפרעות קשב וריכוז מהווים את הנתח הגדול ביותר מכלל הכיתה. אלו ילדים חכמים ויצירתיים שמתקשים להסתגל לדרישות הנוקשות של המערכת. כתוצאה, הם סובלים מדחייה, כעס והענשה מצד המורים, ומסיימים לעיתים קרובות מדי בהשהיה. השהייה מביה"ס היא מסר של דחיה, של ויתור, והתלמידים הללו מגיבים בדרכי התגוננות מגוונות ומכאיבות.

ההוראה הריגושית נושאת מסר של קירוב לבבות. גם ילדים שלא הקשיבו נוטים להתחבר בחלק זה של השיעור, כי רגש מחבר, מערב, מגונן. באחד משעורי הלשון, שיחק תלמיד עם ליקויי למידה, בקלפים מתחת לשולחן, בשקט אך ללא מעורבות. הכיתה למדה מספר מושגים, שאחד מהם היה הבטחה. כשהגיע תור הרגשות הוא דחק את הקלפים לילקוט והתעקש לספר על אכזבה שהייתה לו בעקבות הבטחה שלא קוימה. בעקבות השחרור הרגשי, ההקשבה של האחרים, ההתעניינות בעולמו הרגשי, הוא הצליח לבצע את המשימה שנדרשה באותו שיעור.

בעידן הנוכחי של חוסר כבוד, חוסר סבלנות, חוסר רגישות, ותוקפנות בינאישית, נראה לי חשוב לבחון דרכים יעילות לשיפור התנהגותם של כלל הילדים, ושיפור מצבם של הילדים המתקשים והמקשים. הוראה ריגושית הוכחה כיעילה לשיפור מערכות היחסים בכיתה ושיפור התנהגות התלמידים. ישנן כמובן דרכים נוספות, כגון: שיעורי חינוך, התערבות בקבוצות קטנות והתערבות פרטנית. עם זאת, שילוב חומר טיפולי בתכנים הנלמדים, נראית לי היעילה ביותר מבחינת המשאבים הנחוצים ובעקר בעלת ההשפעה הרחבה ביותר על כלל התלמידים והמורים.