מתוך סיפורה של מירה פיין – להיות הורה לילד לקוי למידה:

"קשה בכלל להיות הורים, וקשה עד מאד להיות הורה לילד שונה, ועל אחת כמה וכמה להיות הורה לילד לקוי למידה. עד היום אינני שלמה עם השם הזה, כי הוא אינו מצביע על מכלול הבעיות המלוות את הילדים שלנו. המקרה האישי שלי הוא בני, ילד לקוי למידה, כשהדגש הוא על הסתגלות ותפקוד.

הסימנים הראשונים
כשאני ראיתי את הילד שלי לראשונה, נדלקו אצלי הפנסים האדומים, הילד פשוט היה יותר שקט מהתינוקות האחרים ואולי קצת יותר אדיש. בבית החולים כששאלתי מה לא בסדר עם הילד, התבדחו איתי. יצאתי מביה"ח מאד לא שקטה וחסרת כיוון.
הפערים הגדולים אצל הבן שלי התחילו מגיל צעיר מאד. ברגע שהחל לדבר, השתמש במלים הראשונות בדיוק מירבי, אפילו מבחינה דקדוקית, אבל בהיגוי משובש. כשהתחיל לשחק הרכיב פאזלים במהירות מדהימה, אבל לא היה מסוגל לשים שלוש קוביות האחת על השניה. כמובן שהיה מאד חסר מנוחה, הסתובב כל הזמן.

בתי ספר ומסגרות חינוכיות
כשהילד הלך לגן חובה שמעתי בפעם הראשונה שקיים בית ספר מיוחד לילדים עם ליקויי למידה. בניגוד לכל הציפיות, אני הייתי זו שפנתה לשירות הפסיכולוגי ובקשה שהוא ילך לבית ספר מיוחד. לי היה רושם שבשום פנים ואופן הוא לא יוכל להתפתח ולהתקדם בכיתה בת ארבעים ילד.
כשבני נכנס לבית הספר, הוא היה מסוגל לאחוז בעפרון רק באגרוף קמוץ ובכוח רב. היינו צריכים לסמן לו בדף חשבון ארבע משבצות יחד, על מנת שיוכל למקם את עצמו על הדף ולכתוב את הספרה במקום הנכון.
הילד הזה סיים בית ספר רגיל, תיכון, אחד התיכונים הקשים ביותר בעיר, עם בחינות בגרות בשתי שפות זרות. אני בטוחה שהוא לא יכול היה להגיע להישג הזה לולא עשה את צעדיו הראשונים במסגרת של בית ספר מיוחד.

לאחר התיכון – הצבא והמשך
ידעתי שתעודת הבגרות בסיום התיכון היא עדיין לא סוף הדרך. הילד נדחה מהצבא, היינו צריכים להתארגן מחדש. כמו כל הורה לילד לקוי למידה, שבכל תקופה של מעבר הוא תוהה שוב מה יהיה הלאה, היתה לי הרגשה שאנחנו גולשים חזרה אחורה. היה צריך לחפש ולמצוא מסגרות נוספות, פתרונות חדשים, כדי להמשיך לנצל באופן חיובי את הפוטנציאל של בננו.

המסר המרכזי
המוטו המלווה אותי מיד היא שירו של ע' הלל "יוסי ילד שלי מוצלח". אם נדע כולנו, כהורים, להשלים עם החסר ולשדר לילד שלנו את המסרים החיוביים, האוהדים והמעודדים, אם נשכיל לראות ולחוש את התום, את המאמץ לרצות, לגרום לנו לאושר – נצליח ליצור לו סביבה חמה ומעודדת ונלווה יום יום את התקדמותו.
אך בראש ובראשונה, תמיד הוא יישאר בעינינו הילד, האדם המוצלח שלנו.