המפגש של הורים לילדים עם ליקויי למידה עם מערכת החינוך הוא לעיתים קרובות מתסכל וכואב. הרצון להעביר את האחריות על הטיפול בילד לביה"ס הוא טבעי, אך במציאות הנוכחית – אינו מעשי . הציפייה כי ביה"ס ידע לטפל בקשייו של הילד, פעמים רבות אינה מתממשת, ולא פעם עומדים אנשי החינוך נבוכים אל מול הקשיים המתעוררים, כאשר מגבלות תקציביות ודלות משאבים מובילות לכך שיכולתה של המערכת לספק מענה מלא הינה מוגבלת. כהורים עלינו להבין את מגבלות המערכת ולכבד אותן. מורה בחטיבת הביניים, המלמד 300 תלמידים בשבוע, לא תמיד יזכור את הקושי הייחודי של הילד ועל ההורה לחשוב על דרכים יצירתיות לתזכרו. למשל: סימניה אותה יציג הילד בעת הבחינה, תזכורת טלפונית למורה ערב הבחינה וכד'. ההורה צריך להבין כי אם המורה מקדישה לילדו פגישה שבועית, אין זה מובן מאליו, שכן סביר להניח שאינה מתוגמלת על הזמן הזה.

כאשר ההורה מוזמן לפגישה או לוועדה בביה"ס, עליו להגיע מוכן. עליו לברר מראש את נושא המפגש, מטרתו, מי הנוכחים, ולחשוב על הצעות לפתרונות וחלופות אפשריות. מומלץ לתעד את המפגש ולרשום את עיקרי הדברים.

פעמים רבות הצוות החינוכי אינו יכול לספק פתרון, אלא נמצא שם לשם ביצוע בקשות ההורה.
על ההורים להיות היזמים – לכוון לפתרון מסוים, או לבקש מענה לבעיה ממוקדת ומוגדרת.
גם במפגש עם ביה"ס, כדאי לקבוע יעדים קטנים ומדידים. וכשאלה הושגו, להמשיך להשגת היעד הבא. חשוב לא לצפות למהפך מיידי ולהבין ששינוי הוא תהליך ממושך והדרגתי.