המורה כדמות משמעותית בעיני תלמידיו
"המפגש עם בית הספר היסודי היה קשה במיוחד עבורי, הייתי אותה ילדה "עצלנית" שחלמה כל הזמן בשיעורים. היתה זו עונת האביב וצילם של עצי האזדרכת בחצר בית הספר לכדו את תשומת הלב שלי. במשך שיעורים שלמים הייתי בוהה בחלון ונועצת בהם מבטי.
זוכרת שנחרדתי מעלבונותיה של המורה לאנגלית, רוב המורים פשוט בחרו להתעלם ממני.
בבגרותי, חשבתי שאם אבחר להשתלב בהוראה, זה יחזק אותי ויהפוך אותי לאדם חכם יותר ולאמא טובה יותר, שיודעת כיצד להתנהל אל מול חוויות ילדי בבית הספר. אבל טעיתי! ברגע שאני נכנסת לשער בית הספר, אני חוזרת להיות אותה ילדה "עצלנית" וחולמנית, והעובדה שהילדים שלי חווים חוויות דומות לשלי, הופכת אותי לחלשה ואומללה יותר, מה שגורם לי להרגיש שאני נכשלת גם כאם".
כל המחקרים מצביעים על המורה כדמות חשובה ומשמעותית בחיי תלמידיו. לעיתים תהא זאת הדמות העיקרית שתשפיע על מהלך חייו ועתידו. אנחנו שמחים ללמוד מקצוע שמלמד מורה שאנחנו אוהבים ומכבדים, זה שמתייחס אלינו, ומאידך, קשה לנו לאהוב מקצוע כשאנחנו לא מתחברים אל המורה. למידה קשורה ברגש והיחס האמפטי והרגישות שמגלים המורים לתלמידים מעוררים אצלם רגשות חיוביים המעודדים למידה וצמיחה.
עבור מורים רבים, הבחירה במקצוע ההוראה אינה מקרית כלל, כל אחד מהם ידע לספר מדוע בחר ללכת להוראה ומי היה זה שבזכותו או בגללו בחר במקצוע זה.
על מנת שמורה יוכל להכיל את תלמידיו, גם הוא זקוק לקבלה ולהכלה. הענקת חוויה של הכלה תאפשר לו את המקום הבטוח בו יוכל לבטא רגשותיו מבלי לחשוש לביקורת מצד עמיתיו. אם לא נכיל אותו – הוא לא יוכל להכיל את תלמידיו.
אימון למורים
סדנת "המורה כמאמן" שפיתחתי באגודת ניצן, נגזרת מתוך התכנית לאימון הורים בשיטת ה-.E.C.C (Emotional Cognitive Coaching). היא לוקחת את המורה למסע של התבוננות וחקירה רגשית ומסייעת לו לפתח תובנות חדשות שיאפשרו לו להתחבר לייעוד אשר הביא אותו לעסוק בחינוך ובהוראה.
מנסיוני, מורים רבים מתקשים לנהל עם תלמידיהם שיח שאינו נוגע לתחום הלימודי וחוששים מהיעדר שיתוף פעולה מצידם, הם תוהים כיצד לנהל את השיח באופן שיאפשר לתלמיד להיחשף ולשתף בקשייו. "כמורים אנחנו תמיד חושבים מה עלינו להגיד או לעשות, ולעיתים קרובות איננו מתפנים להתמקד בהקשבה. אנחנו עסוקים בקונקרטיות – מה עושים או מה אומרים לתלמיד, אבל הדבר הכי חשוב הוא שהתלמיד שלנו יחווה אתנו, זו ההקשבה שלנו וזו מיומנות שחשוב להתאמן עליה".
במסגרת הסדנא "המורה כמאמן", חווים המורים את כוחה של ההקשבה ולומדים לנהל דיאלוג אפקטיבי עם תלמידיהם. הם רוכשים כלים לתקשורת מקרבת, לומדים לייצר שיח בגובה העיניים, ל"היכנס לנעליו של התלמיד", לחוות את חוויותיו, להבין את קשייו ולהגיב ממקום שאינו שיפוטי או ביקורתי, אלא מכיל ומבין. מורה שמתפנה להקשבה אינו עסוק במחשבה "מה אני הולך לומר לתלמיד", אלא פנוי להקשיב מה יש לתלמיד לספר לו.
מורים שהשתתפו בסדנא חוו חוויה מכוננת ומעצימה אשר שינתה את יחסם לתלמידים ולמקצוע ההוראה בכלל. אחת המורות מביה"ס בצפון הארץ סיכמה בסיום הסדנא: "נבראתי מחדש… נזכרתי למה בחרתי במקצוע ההוראה". אחרת שיתפה: "כשאני יושבת היום מול תלמיד אני רוצה להבין את הקושי שלו ואיך אני יכולה לעזור לו. בעבר זה לא היה ככה. היום אני סובלנית יותר ומכילה יותר".
המורים מקבלים לאורך השנים, שעות רבות של השתלמות ורוכשים ידע רב כיצד לעבוד עם התלמידים המתקשים בכיתה, אך נשאלת השאלה, מה יכול להניע אותם ליצור עימם קשר ולהכילם? נקודת המוצא היא שעל מנת שמורה יוכל להכיל את תלמידיו, גם הוא זקוק לקבלה ולהכלה. הענקת חוויה של הכלה תאפשר לו את המקום הבטוח בו יוכל לבטא רגשותיו מבלי לחשוש לביקורת מצד עמיתיו. אם לא נכיל אותו – הוא לא יוכל להכיל את תלמידיו.


